נקודת "אין אני"

שאלה: אם אני צריך לבטל את עצמי לחלוטין, בכך שאני נשאר בנקודה אחת וכל השאר מגיע מצד הבורא, אז איפה אותו הנפח שבו אני מרגיש את הקיום שלי, את המציאות הרוחנית שלי?

תשובתי: זה נקרא "העולם הרוחני". תחשוב רק על איך לחדור לתוכו. הקיום שלך שם מתחיל לאחר שאתה מפסיק להתקיים. כאשר אתה תפסיק להיות קיים בצורה הנוכחית שלך, אז אתה תופיע שם.

עכשיו זה לא ברור לך, אבל כבר בצורת השלילה הזאת אתה מתחיל לנוע לקראת האור. מופיעה בך תחושה, שיכול להיות שמקום כזה באמת קיים והוא מציאותי, רק שנמצא מעבר ל"מחסום", מעבר לגבול שאחריו ה"אני" שלי הופך ל"אין".

הנקודה הזאת של "אין אני" נמצאת בחלל החדש שמורגש על ידה כשדה מאוד מוצק וחזק, שממלא והכרחי. אבל כלפי המצב הקודם, כלפי ה"אני" האגואיסטי שלי, היא נקראת "אין אני" וזה ממלא אותי בשמחה.

בעולם שלנו השמחה מורגשת כמילוי בתוך הרצון לקבל. אבל ברוחניות השמחה מורגשת ב"כי בו ישמח ליבנו". אני שמח מאוד, שמחשבות כאלה באות אליך ומחייבות לסבול מחוסר ההתמצאות הזו. ואחר כך תבוא שמחה כשאתה תשיג את המטרה. אבל כבר עכשיו אתה צריך לשמוח מזה, שאתה נמצא בדרך אליה ושעלית לפחות במקצת מעל לאגו שלך.

ככל שהאור העליון מאיר חזק יותר והקבוצה מחזקת אותך, כך אתה יכול לשמוח יותר שהתעלית מעל עצמך.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 04.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שמחת השחרור
ביטול עצמי, שחושׂף את העולם
להתכלל בעבודה עד לביטול עצמי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest