נקודה שלתוכה נכנסת כל הדרך

בעל הסולם, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה":

"בדומה למשא כבד, שאין בכחו של מי להגביה ולטלטל אותה ממקום למקום, אז מטכסים עצה לחלק את המשא לחלקים קטנים, ואז מעבירים אותו בזה אחר זה."

הבורא ברא רצון לקבל גדול, חזק ועבה, בדיוק לפי מידת ההשפעה שלו, עם הרצון שלו ליהנות לנבראיו. הבורא עשה את הרצון הזה מאוד מורכב, כדי שהוא יוכל להרגיש, להבין אותו, להפוך להיות דומה לו, כדי שיקבל ויפנים את כל מחשבת הבריאה ויעבד אותה בתגובה חוזרת. כך גם בעל בית עשיר, אף על פי שהוא הראשון הוא רוצה שהאורח יהפוך להיות בדיוק כמוהו, ללא שום הגבלות.

לשם כך נדרשים לנו תיקונים הדרגתיים רבים. אי אפשר בפעם אחת להעביר את ה"משא" הזה, כלומר לתקן את הכלי שנברא על ידי הבורא. כי בכלי הזה אנחנו צריכים לערוך מחקר ובירור, לבוא להבנה והסכמה, לעבד ולממש אותו מצידנו, כדי לקבל צורה זהה, כמו הבורא. וכל זה, באמצעות תכונות שבכלל לא קיימות בנו.

בעצם, אדם זו מכונה, חוץ מנקודה אחת בלבד שמגיעה אליו מהבורא בצורה של ניצוץ, אנחנו לא יודעים מהו הניצוץ הזה, אבל דווקא הוא מכניס בנו רוח חיים בדרך להידמות לבורא. משהו בפנים לא נותן לי מנוחה, עד שאני לא אהיה כמו הבורא. אם באדם ישנו דחף כזה, הוא חייב לממש אותו ללא שאלות. ורק בדרך, כאשר הוא מתחיל בעצמו להבין משהו, אז מופיעה אצלו הבחירה החופשית…

לכן, מדובר על פעולות הדרגתיות שבאמצעותן אנחנו מצרפים בהדרגה את כל הרצונות לקבל לניצוץ שלנו, בכך שיוצרים סביבו את צורת הבורא. אנחנו בונים את הצורות האלה מהרצון לקבל, בהתאם לתוכנית שנמצאת בתוך הנקודה. ב"כדור" הקטנטן הזה קיימות כל ה"רשימות" שלנו מכאן ועד גמר התיקון. הוא דומה לטיפת זרע, אבל הטיפה הזאת קובעת אילו חלקים של הרצון, באיזה סדר ובאיזה אופן לצרף אליה, עד שמסביבה ייוצב אדם שלם.

מתוך שיעור על המאמר "שפחה כי תירש גבירתה", 30.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ניצוץ אחד אינו מספיק
הדרישה לאור
הסיבולת הרוחנית