דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / נקודה שבה יש מקום לכולם

נקודה שבה יש מקום לכולם

מתוך הכנס "שלהבת במדבר", סדנה מס' 5

אני לא ציפיתי לֵמה שעברנו בכנס הזה. זהו שלב חשוב מאוד: אנחנו הרגשנו מה זה אומר להתעלות מעל עצמנו, לתת מקום לחבר, לזולת במקומך, להתכלל בזולת, להתחבר איתו. אנחנו חווינו כל מיני תחושות מסוג זה: כאשר כולם נכנסים לתוך נקודה אחת ואף אחד לא תופס מקום, והודות לוויתור העצמי יש מקום לכולם. אותו הדבר נאמר על בית המקדש: כולם עמדו במסה צפופה, אבל כאשר כולם היו צריכים להשתחוות, לכולם היה מספיק מקום.

אנחנו עברנו הרבה מצבים, טעמנו אותם לראשונה, והטעימה הזאת היא מאוד חשובה. כי בעצם, היא מהווה כניסה לשלב המעבר. עד עכשיו לא ידענו איך לפרש, איך להרגיש את המצב שלנו. אנחנו אמרנו מילים מבלי לדעת מה מסתתר מאחוריהן.

ואילו עכשיו נוצרה התחושה: אנחנו הרגשנו שעומדים ליד מחסום פסיכולוגי, ליד מחסום שלא ניתן לעבור אותו בכוחות עצמנו, וכאן, ללא ספק, דרושה עזרה מלמעלה. היא פשוט נחוצה, אבל אנחנו צריכים להזמין אותה, מפני שהאור לא מגיע כל עוד הכלי לא מוכן לזה.

כך בנויים "אורות" ו"כלים". במדרגה הראשונה שאליה אנחנו רוצים לעלות, חוק הוא חוק, ואנחנו מתקדמים לכזה רצון שיהיה תואם לאור של המדרגה הזאת.

אנחנו לא נעצרים, אסור לעשות את זה. אנחנו עוד צריכים לגלות את השער הזה, את "שער הדמעות", שער הכניסה, הבקשה לתיקון, מ"ן. אנחנו בעצמנו מעצבים אותם. כי אין, וגם אף פעם לא היו, כלים שמייד מוכנים לעבודה. אנחנו הראשונים בזה. קדמו לנו האבות, מניחי יסודות הקבלה, אלה שיצרו את השיטה הקבלית, גילו את הכוח העליון ואת כל המדרגות שנמצאות בין ה"אורות" וה"כלים". אבל אנחנו הראשונים במימוש ממטה למעלה, חלוצים אמיתיים.

מוטלת עלינו אחריות גדולה בפני כל האנושות. נקווה, שאנחנו נוכל להוביל אותה בדרך הטובה, בדרך האור, ולא בדרך של ייסורים. בדיוק עכשיו לפי האירועים שבעולם אנחנו רואים, שמתקרבים לנקודת הבחירה המכרעת בין שתי הדרכים הללו. הכול תלוי בנו.

והעיקר, זה כל הזמן לכייל את עצמנו לרצון של העליון. אפילו שאנחנו מתקדמים בהתאם לחוקים הרוחניים, אבל מעליהם עומד הרצון של העליון, שאותו אנחנו יכולים לחייב, בכך שמתעלים מעל דרך "בעיתו", מעל ההתנגדות הקבועה בין "אורות" ו"כלים", ולזרז את הדרך בעזרת חסדים. ככל שאנחנו בעצמנו נימשך לזה, ככל שנפעיל בינינו את החסד, ההשפעה, האהבה, הוויתורים, ההשלמה, הוויתור העצמי, אז במידה הזאת נזמין על עצמינו את השפעת האור מעל לחוק. כי בזה אנחנו מראים את המוכנות והנכונות שלנו להרכין את הראש ולקבל את הדרך, לפני שהאור יחייב אותנו לזה. אנחנו בעצמנו מחייבים את עצמנו.

נקווה, שאנחנו נעשה מהר את הפריצה ונגלה את השפעת האור עלינו. הבירור הזה חייב להפוך להרגל, כאשר כל אחד מרגיש שכולם שייכים לכלי, רצון אחד, למשפחה אחת, לנשמה אחת. רק היא זו שנבראה, ואנחנו חלקים ממנה. עכשיו התפיסה שלנו מעורפלת ובעולם שלנו נדמה לנו, שכל חלק כזה קיים כביכול בפני עצמו. אבל ברוחניות קיים רק שלם מושלם.

אם אנחנו נוכל להתחבר ולהתאחד, כמו שני נוזלים או כמו שתי טיפות של מתכת מותכת שמתמזגות לטיפה אחת, אז זה בעיקרון יהיה המצב הרוחני בינינו. בתוכו כבר אין אף אחד בנפרד, רק כולנו יחד. ואחר כך המושג "אנחנו" גם כן נעלם ונשאר רק כלי אחד עבור האור.

מתוך סדנה מס' 5 בכנס "שלהבת במדבר", 17.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
על סף העולם הרוחני
יציאה מהערפל
הדלתות נפתחות לכולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PM1i1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest