נפילה זו שמחה

laitman_2010-04-19_5613_us-70.jpg

שאלה: כיצד עלי להגיב במן הנפילה?

תשובתי: עליי לקבל את הנפילה הזאת כקריאה מלמעלה: "מי שלח לי אותה? בשביל מה?". גילו לי מצב חדש. כמו שכתב בעל הסולם: "אני שמח ברשעים שמתגלים", בתכונות האגואיסטיות "החדשות" שמתגלות בתוכי. כמובן שהן הסתתרו בי תמיד, אך עכשיו, במידה שהפכתי להיות חזק יותר, הן מתגלות כדי שאני אשאר מעליהן, בניגוד להן, בקשר עם הבורא, כמו במצב של עלייה.

זוהי הרגשה לא נעימה בתוך הרצון הריקני, אך מעל לרצון הזה אפשר מייד לשׂמוח, שהוא התגלה ובעזרתו אתה ללא ספק תגלה במהרה קשר יותר חזק עם הקבוצה, עם הבורא. לכן, בהרגשת הנפילה, צריך מייד להתחבר עם הקבוצה ולהתחיל לבצע כל מיני פעולות, כדי להפוך את הנפילה הזאת לכוח האיחוד.

הנפילה היא גילוי גדול יותר באיחוד שלנו, היכן שעדיין אינני מחובר עם הקבוצה וצריך עכשיו להתחבר. היה נדמה לי שמקודם הייתי מחובר עם הקבוצה "בחבל עבה". וכעת התגלה שבתוך החבל הזה ישנם הרבה חוטים דקים, שאיתם אינני מחובר עם הקבוצה. וכך אני עולה, בכך שמבהיר ומחזק יותר ויותר את החיבור שלי, לכן אני שמח בגילוי כזה, כי הוא מתרחש על בסיס המצב הקודם.

עוד מעט תרגישו שנפילה זו שמחה. הרי הכול תלוי ביחס אליה: רק כאֵל מצב או כאֵל אמצעי להשׂגת המטרה. העבודה מֵסֵבה שמחה. מקצוען אמיתי שׂמח כשנתקל בבעיה תוך כדי עבודתו. זה נותן לו אפשרות להשתמש במקצועיות ובמומחיות שלו, לחפשׂ פתרון, ליצור משהו חדש, לגלות מקצועיות ומומחיות.

מדוע לאנשים יצירתיים דרושה "השראה" (מוזה), מדוע הם כל הזמן נמצאים בחיפושׂ, בבלבול, במבוכה של רגשות, עד שלא נולדת היצירה שלהם? זה יכול להיות אדם בכל מקצוע, אפילו שרברב, אך אם הוא מומחה הוא מרגיש את המקצוע שלו. לכן קשיים או תנאים מיוחדים, אשר מתגלים, הם נכס שלא ניתן להסתדר בלעדיו. איננו מבינים, איננו מעריכים, עד כמה גילוי החסרונות בתוכנו, חושׂף את האור.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.09.2010

רשומות קודמות בנושא:
נהיה יחד, גם בצער וגם בשמחה
מעלה ומטה – מפסגה לפסגה
הוא ראשון והוא אחרון, אך אני באמצע

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest