נכונות לאהוב

"מצווה" בחכמת הקבלה זהו תיקון הרצון שנברא על ידי הבורא. הרצון מתפתח על ידי האור, שמשפיע עליי בארבע בחינות דאור ישר. בסיומו הרצון "מתנפח" עד למימדים אין סופיים ומקבל כל מה שהאור רוצה לתת לו: אהבה, מילוי, שפע.

בהתחלה הרצון היה קטן, כמו טיפת זרע. ואז על ידי האהבה "מנפחים" אותו לכדור ענק. והנה בהרגשת האהבה, באיזשהו שלב לפתע הרצון מרגיש, שהוא עצמו ההיפך מאהבה. ואז מייד יורד לו האוויר ושוב חוזר להיות כנקודה.

מה קורה עם כל אותה האהבה שהרגיש הרצון? היא הופכת לפחד, ליראה, לעולמו המוגבל. הרצון לא יכול יותר לשאת את כל מה שקיבל מהשורש דרך ארבע בחינות, ובשל כך מצמצם את עצמו.

בהמשך, הרצון מנסה להתמודד עם המצב, מנסה להשיג השתוות הצורה, להתחבר עם ההרגשה הקודמת. כי ההרגשה הזו היא מהות ההשגה, לגלות את הבורא, את מהותו. והנה הרצון מנסה להתנפח, להידמות, עוד קצת ועוד קצת. בהתחלה הוא מימש את התיקון בחמישה פרצופי עולם אדם קדמון (א"ק), לאחר מכן עובר לנה"י דא"ק, בכדי לפחות להשיג "אור חסדים" בנקודים במקום ב"עולם האצילות".

הוא לא יכול יותר להמשיך, ומתרחשת השבירה: הרצון מגלה שתכונותיו לא מאפשרות לו להשיג אהבה חלוטה. אך מצד שני, זה נותן לו הרגשה והבנה, זה מאפשר לו לבנות את "עולם האצילות" ועולמות בי"ע.

בזה אנחנו משיגים את היחס הקודם שהרגשנו בעולם אין סוף, במילים אחרות, משיגים אהבה. לזה אני נמשך, תמיד אני בודק ומודד איזו מידת אהבה השגתי.

זאת הסיבה שהבורא יצר קבוצה: יש לי חברים, יש לי את מי לאהוב. "תתאמן עליהם, תבדוק את התוצאות, הוא אומר, ואם תשיגו את הקשר הנכון ביניכם, אז אתגלה בפניכם".

הבורא שבר את הכלי הכללי, בכך הוא נותן לנו אפשרות, דרך התיקונים בינינו, לגלות ולהרגיש אותו. מצידנו, הנכונות לאהוב נקראת "כלי", ומצידו, הנכונות לאהוב נקראת "אור". ובסופו של דבר הם נפגשים: הכלי המתוקן שלנו זוהי השכינה הקדושה, כנסת ישראל, והבורא שוכן בו.

מתוך השיעור על מבוא לתלמוד עשר הספירות, 09.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הזכות לאהוב
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
אהבה חכמה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4D8hp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest