ניתן במתנה על ידי רחמים עליונים

"שמעתי", מאמר רי"ט, "ענין מסירות נפש":

"ובזמן הקטנות, אז אינו מרגיש טובה לעצמו, יען שאינו מרגיש עכשיו שום תענוג בהעבדות…

ועד כמה שהוא עובד, באותה השיעור נתרבה היסורים עד שנתקבצו היסורים והיגיעה לשיעור מסוים, עד שהבורא ית' מרחם עליו, ונותן לו טעם בעבדות השם ית', כמ"ש: "עד שיערה עלינו רוח ממרום"."

שאלה: מה זה אומר, שהבורא מרחם על האדם?

תשובתי: בעצם, הבורא לא מחויב לעשות לנו משהו. זה אנחנו דורשים וחושבים שהוא צריך לעזור לנו. אבל על סמך מה? הוא לא מחויב כלפינו בכלום.

בדורות הקודמים היית קיימת מסורת, שאדם שנידון למוות היה נופל על ברכיו לפני המלך ומודה לו על החסד שעשה כלפיו. מלך, זו אישיות גבוהה, שאפילו הדין שלו זה רחמנות. מלכות זה דינים, משפט. מאחר והמלך הקדיש לאדם תשומת לב מגובהו האין סופי, אז כל הפקודות שלו מתהפכות לרחמים והאדם צריך לקבל את זה כדבר הטוב ביותר. כך זה נהוג לפי חוקי המלוכה האמיתיים.

האדם נותן יגיעה, ובסופו של דבר, זוכה לקבל כוחות שמאפשרים לו לעלות למדרגה הבאה. אבל הוא מגלה שבעצם לא נתן יגיעה כדי לעלות לדרגה הבאה ולא עלה בכוחות עצמו, אלא פשוט קיים איזה תנאי שלאחריו קיבל עזרה מלמעלה. הבורא מביא לו "מסך", שעל ידי ה"מסך" הוא מגלה את המדרגה העליונה. מצד הבורא זה תמיד רחמים, מפני שהאדם עוד לא עבד על המדרגה הזאת.

אנחנו אף פעם לא עובדים על מדרגה יותר עליונה, ובכלל לא יודעים על מה שעובדים. התפקיד שלנו זה לבצע כמה תנאים שאחריהם הבורא ירחם עלינו ויעזור לנו. חשובה היגיעה שלנו. מלמעלה נעשה תנאי שהאדם מקבל תמורת היגיעה שלו משהו שהוא בעצמו אינו מסוגל להשיגו.

זה מגיע כמתנה של רחמים עליונים. מכל העיגול הענק של הבריאה אנחנו משיגים רק קו דק מאוד. כל השאר מצטרף אלינו אחר כך, בכך שנובע מהים הגדול של "סיטרא אחרא" ברחמים עליונים. אבל אי אפשר לומר שאנחנו מקבלים את כל זה בחינם, מפני שהשכר מגיע על חשבון היגיעה שלנו לתקן את היחסים בינינו.

מתוך שיעור על מאמר רי"ט מספר "שמעתי", 08.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כל הקלפים בידיים שלכם
האם תגיע בריצה לצעקת בנה
ברוחניות אין סליחות ומחילות