נישה נוחה, זו מלכודת בדרך

הקושי הוא בזה שאנחנו חייבים לעבור דרך הכרת הרע, בלבול, ואחר כך דרך אכזבה ותיקון. ותמיד האדם ירצה להצדיק את עצמו ולהרגיש את עצמו במלוא אונו, כאילו שהוא מבין מה צריך לעשות. הוא ימצא אלף ציטוטים ויבנה תיאוריה שלמה לתמיכת עצמו, יתלונן ויתבכיין. לכן כל כך קשה לנו להגיע אל האמת.

ורק אם באדם קיימת תביעה לאמת, והוא לא מוכן לנהוג בצביעות, אלא מחפשׂ רק את האמת, אז בכל מצב מתברר לו שהוא משקר לעצמו. ואז הוא מצטער על כך ומתקן את עצמו.

הרי קשה מאוד למצוא חן בעבודה, למרות שהיא מרה בטעם ונבזית בדעת. והעיקר, שאנחנו לא מוצאים בזה שום תמיכה אגואיסטית ותמיד משתוקקים להתייחס לזה לא ברצינות, כמו ליצנים, כלומר בוחרים כל מה שבא לנו, חוץ מלהידבק לבורא, לתכונת השפעה נקייה, מעל לכל מבט על עצמנו.

התורה מתחלקת לשני חלקים: "שיעבוד לבריות" ו"שיעבוד לבורא (למקום)". וגם זה הופך למכשול בדרך שלנו, כי אנחנו מתבלבלים, מה כאן עיקרי ומה משני. בדרך כלל, האדם טועה ומשעבד את עצמו לבריות. כלומר לא משרת אותם כדי להגיע דרכם לשרת לבורא, אלא פשוט מפיק מהם מילוי אגואיסטי.

אלה הן שאלות מאוד פשוטות, אך אי אפשר להסביר אותן. האדם חייב בעצמו להרגיש לעומק, כמה מכשולים אורבים לנו בדרך הזאת, כי אנחנו הרי יכולים למצוא לנו איזו נישה, פינה שקטה, ולהקפיא שָם את עצמנו עד לסופם של החיים האלה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 20.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לא מקבל שוחד בחיפוש אחר האמת
טעם הרוחניות – בהרגשת ההודיה
לבחור את המרירות המתוקה של האמת