דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הכנה / ניקוי צינורות בשביל "האור המקיף"

ניקוי צינורות בשביל "האור המקיף"

לצורך התיקון הוקצה זמן מוגדר – "6,000 שנה", אבל כאן מדובר על כך שאנחנו נמצאים תחת הלוח הגשמי. כלומר, תוך 6,000 שנה חייבים לגמור את התיקון, אבל יכולים לסיים אותו הרבה יותר מוקדם, על ידי הכנה נכונה מצידנו. ואז זה נקרא "אחישנה" (זירוז הזמן) במקום "בעיתו" (מהלך התפתחות טבעי), דרך של ייסורים.

לכן, אם אנחנו רוצים להגיע למצבים חדשים, אז אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים לבדוק, על ידי אילו מעשים גשמיים אנחנו מושכים את המאור הזה שיעשה עלינו את ההכנה הנכונה הדרושה. בינתיים המעשים הם גשמיים, כלומר בעל מנת לקבל. אבל למרות הכוונה האגואיסטית שלנו, בעל מנת לקבל, אנחנו יכולים למשוך את אור התיקון ולכן הוא נקרא "אור מקיף".

אם ההכנה שלנו הייתה נכונה, אז האור משפיע עלינו, מעורר אותנו לפי המאמצים שלנו. והמאמצים שלנו הם, שכל אחד צריך לשחק כלפי החברים בכך שמראה עד כמה המטרה חשובה לו, איך הוא כולו דרוך, בוער ומשתוקק אליה. אפילו שהוא לא מרגיש התלהבות רבה, אבל הוא חייב לשחק כלפי חוץ בהתלהבות גדולה פי מאה ממה שהוא מרגיש בפנים.

ומי שלא עושה את זה, הוא ממש גורם לעוון ובזה גומר עם עצמו. הוא נזרק החוצה ו"האור המקיף" לא מטפל בו. "האור המקיף" מאיר ופועל במידת הקשר שקיים בין בני האדם. ואדם שלא מעורר את האחרים, במידת היכולת שלו לעורר, בהתאם לתנאים שקיבל מלמעלה, אז הוא מרחיק מעצמו את "האור המקיף".

"האור המקיף" כל הזמן נמצא בתנועה, עושה חשבון באופן אוטומטי, עד כמה אני משתמש באמצעים שנותנים לי. ובהתאם לזה אני מקרב את האור אליי או מרחיק אותו ממני. אם אני פותח את עצמי לאחרים ומשתדל לעורר אותם, אז אני הופך לכזה צינור שדרכו "האור המקיף" יכול להשפיע עליהם.

לכן אנחנו מתחילים מפעולות מכאניות פשוטות לגמרי שאין בהן שום דבר רוחני. אבל הודות להן "האור המקיף" מתחיל להאיר דרכי חזק יותר, ובאופן כזה אני מתעורר בעצמי ומעורר את האחרים. כך זה עובד. בהתאם לזה אנחנו מכינים את עצמנו בכך שמשתדלים להתחבר, ואז בתוך החיבור אנחנו זוכים להארה יותר גדולה ועוצמתית וגם לגילוי יותר גדול.

כלומר הכול תלוי בהכנת ה"כלים" שלנו, וצריכים להתחיל מדברים גשמיים הרחוקים מרוחניות, שכל אחד מסוגל לעשותם, אפילו האדם המתחיל והצעיר והלא מפותח ביותר. אפילו שהוא לא כל כך מבין ויודע מה קורה וקשה לו להתרכז בכוונה, אבל זה לא חשוב, כי כאן נלקח בחשבון "הכוח הסגולי" שתלוי במאמץ שלו.

ילדים שמתרוצצים ומתאמצים הרבה, הם גדלים מהר! אחר כך לאדם באה העצלות, כל מיני חשבונות אגואיסטיים, והוא מפסיק להתרוצץ ומעדיף לנוח, ולכן מפסיק להתפתח. כאשר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר לא צריכים התפתחות פיזית אלא התפתחות רוחנית פנימית, אז שם אנחנו מתחילים להאט את המהירות והקצב של השינויים שלנו, עד שמפסיקים לגמרי להתפתח ובכך נוטים למיתה.

מתוך שיחה על הכנה לכנס, 26.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שבת מעין עולם הבא
לפני, לפני, לפני!
כנס במו ידינו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VJQbd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest