דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ניפגש מחר, במדבר!

ניפגש מחר, במדבר!

שאלה: איך אני יכול לעורר את הקבוצה לחיסרון כל כך חזק, כך שהיא תהיה מוכנה כבר מחר ללכת למדבר ולהתחבר?

תשובתי: הדבר היחיד שאנחנו צריכים – זאת הדאגה הפנימית. כל יתר הדברים מפסיקים לעבוד. העולם שלנו הופך להיות בתפיסה שלנו יותר ויותר קרוב לרוחניות, ואנחנו שמים לב שפועלים בו כוחות יותר ויותר עדינים, כביכול "לא גשמיים". מופיעות פעולות שפשוט אי אפשר להתייחס אליהן כאל סתם פעולות מכאניות. הן כבר יותר "רוחניות", שייכות לכוח המחשבה, לדאגה הרגשית. כלומר, הן קורות בלב ובמוח.

בעולם של היום פועלים כוחות שאינם קשורים לכוחות הפיזיים או לשדות האלקטרומגנטיים. ואם אתה רוצה להשפיע על האחרים, ההשפעה העיקרית מתבצעת בתוך המחשבה והרצון, שעל ידם כולנו קשורים זה לזה.

ודאי שאפשר להשיג זאת גם באמצעות פעולות פיזיות כלשהן, אך זוהי דרך קשה מאוד. אנחנו רואים שככל שהכוח גס יותר, כך דרושים יותר זמן ואנרגיה על מנת להפעיל אותו. רואים זאת מתוך התפתחות כדור הארץ. לדרגת הדומם, להיווצרות כדור הארץ, נדרשו מיליארדי שנים. להופעת הצומח – מיליוני שנים, לעולם החי – עוד פחות מזה, וכאשר ההתפתחות מגיעה לאדם, נדרשות בסך הכול כמה עשרות אלפי שנים.

ככל שהכוח איכותי יותר, כך זמן ההתפתחות שלו קצר יותר: הכמות הופכת לאיכות. לכן, אם אתה רוצה להשפיע על החברים בצורה מהירה וחזקה, כדי שזה יקרה כבר מחר – העיקר הוא הדאגה בלב, במחשבה וברצון.

ובזה אנחנו לא משתמשים מספיק. אך דווקא בזה טמון כוח הערבות. לא בחתימות על חוזים מנייר, ולא ביצירת רכוש משותף. הכול מתברר בפנים, בעזרת הכוח המשותף: ברצון שלנו, כלומד בדאגה, ובמוח, כלומר בכוונה, כדי לנער ולעורר את הרשת שקושרת בינינו.

כמו שאתה לוקח את הבגד שלך ומנער אותו – כך גם אנחנו צריכים לנער את הקשר בינינו, כדי שיתחילו לעבור לתוכו ויברציות מהלב ומהמוח שלנו.

כל זה קורה כמו במשחק. זה לא אמיתי, כי הרי עדיין לא הגענו לזה. אנחנו רק רוצים שזה יקרה – עד שבסופו של דבר זה באמת קורה.

ועבודה כזאת, כמו כלפי החברים, עלינו לבצע ביחס לבורא. זאת אומרת, להביא לזיווג רוחני (להחזיר עטרה ליושנה). אנחנו מתקרבים יותר ויותר, עד שאנחנו מקבלים כיוון אחד ברצונות ובמחשבות, על אף שאנחנו הפוכים ממנו. הזיווג הרוחני נקרא "זיווג דהכאה". מפני שזוהי התנגשות אמיתית. אחרת היא לא תורגש.

נאמר ש"זרעו לברכה", מפני שמצד אחד יש התנגדות, ומצד שני פורץ הקשר. ושתי התכונות המנוגדות הללו יוצרות את הרגשת הזיווג, את חדות הקשר, את נקודת האיחוד – האורגזמה הרוחנית.

מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 02.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
פריצה חדשה
מגיע להם יותר ממני!
המפתח להצלחה: מערכת של דאגה הדדית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Iy2Dn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest