דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ליטוש של האגו, הוא מָזוֹר ללב

ליטוש של האגו, הוא מָזוֹר ללב

כנס החינוך האינטגרלי, סדנה מס' 2

כל אחד מאיתנו היה פעם ברחם אימו. אימו גידלה אותו, הוא התפתח בתוכה. תתארו לעצמכם את המצב שבו אתם שם, בפנים. כיצד זה מורגש?

המצב הזה דומה לשלב הנוכחי בהתפתחות שלנו. הרי, היציאה לעולם הרוחני מתבצעת לפי אותם שלבי ההתפתחות של העוּבָּר. ולהיפך, דווקא מהעולם הרוחני ירדו לעולם שלנו שני כוחות מנוגדים – השפעה וקבלה – והם מפתחים אותנו.

קרוב ל- 1,000 עמודים ב"תלמוד עשר הספירות" מוקדשים להתפתחות שלנו בעולם הרוחני. מוסבר שם כיצד מתרחשת הירידה של הכוחות הללו, ובאותה הצורה אנחנו נולדים ומתפתחים בעולם שלנו.

כיצד אנחנו יכולים להתפתח?

הקבוצה היא ה"רחם" של ההתפתחות שלנו, ועלינו לדאוג לה. אנחנו חייבים להתפתח בצורה מודעת, ובזה העלייה הרוחנית, ההתפתחות הרוחנית, שונה מכל התפתחות אחרת.

העוּבָּר בעולם שלנו אינו דואג למקום שמגדל אותו. הוא מתפתח ללא מודע. כך גם האנושות מתפתחת ללא מודע, היא נדחפת קדימה על ידי כל מיני כוחות, דחפים, תכונות, רצונות, "מקריים", וכן הלאה.

מצד שני, אנחנו בעצמינו חייבים ליצור לנו סביבה שתגדל אותנו. ורק במידה שהסביבה הזאת מתפתחת, אנחנו עולים. אם אנחנו לא נרומם את הקבוצה, לא נלכד, נחבר אותה, לא נדאג לה שהיא תהיה מחוברת, מאוחדת, אז אנחנו לא נוכל להתפתח בה.

בעל הסולם כותב שלצערנו היו מקרים בהיסטוריה כאשר ה"עובָּר" מת. וזה רק מפני שהקבוצה פתאום, בשל סיבות כלשהן, הפסיקה לדאוג לחיבור.

בכל שלב אנחנו חייבים להתחבר בינינו בצורה הדוקה יותר. זה "מושך" אותנו למעלה, אנחנו עוברים עוד שלב, עוד יום, עד שנסיים את תשעת ירחי ההתפתחות שלנו. ואז אנחנו נולדים. כל זה מתבצע אך ורק לפי חוקים רוחניים, ולכן האדם שמכיר אותם מרגיש באופן ברור גם את מה שקורה עם ההתפתחות בעולם שלנו.

לכן, אנחנו חייבים להעדיף את התפתחות הקבוצה להתפתחות אישית, כדי דרך הקבוצה "למשוך" את עצמינו למעלה. כך מתבצעת העלייה: אנחנו מושכים על עצמינו את השפעתו של האור העליון, דורשים ממנו, מתחננים, מתפללים, כדי שהוא יעלה אותנו, ילכד, יחבר בינינו. והחיבור הזה בינינו מפעיל את הכוח המקיף אותנו, את "הרחם של האם" שמתוכו אנחנו נולדים. אנחנו קוראים לה "מלכות", או "שכינה". ובתוכה הולכים ונהיים יותר ויותר דומים לאדם.

בתהליך זה, כמובן, פועלים שני כוחות מנוגדים, כוח הקבלה וכוח ההשפעה אשר חייבים להיכנס לאיזון ביניהם. ובכל פעם האיזון ביניהם מוליד עלייה. אחר כך אנחנו מגיעים לאיזון חדש, ושוב עלייה. כך אנחנו עולים ונולדים. כלומר, אנחנו, למעשה מגדלים את עצמינו.

וכל הבעיה היא לקבל את שני הכוחות שמעוררים אותנו תמיד בחיוב, תמיד בשמחה. והם לא כל כך נעימים, כיוון שהם עוברים על האגו שלנו עם "נייר זכוכית" וגורמים לכל מיני צרות. כל זה הבורא מארגן לנו, ורק הוא! יש לו אין ספור אפשרויות, ובכל רגע הוא מוריד משהו על כל אחד מאיתנו ועל כולנו ביחד.

לכן, כל תנועה שלו כלפינו, כלומר, כל מצב בעולם, בחיים, עלינו לקבל כברכה, כמזל גדול, עלינו להבין שכך הוא מתייחס אלינו, כך הוא מוביל אותנו, ולייחס את הכול ל"אין עוד מלבדו" ול"טוב ומטיב". נכון, כל זה נראה לנו לגמרי הפוך מ"טוב ומטיב" – הרי, אנחנו תופסים את הפעולות האלה באגו שלנו. אבל ברגע שאנחנו מתחברים בינינו, ההשפעה שלו מיד הופכת להיות מה שהיא באמת – "טוב ומטיב".

לפעמים אנחנו מרגישים את זה בזמן הפגישות שלנו, פעולות החיבור שלנו. לפעמים זה בא לאדם באופן אישי, בצורה עצמאית, אבל ההתפתחות הזאת, באופן כללי, אינה רצויה. רצוי שכל הקבוצה ביחד "מעכלת" בתוכה את כל ההשפעות מצד הבורא.

הן כולן לא נעימות. והן הופכות לנעימות רק כאשר אנחנו מתחברים בינינו בצורה נכונה, מגיעים ל"קו אמצעי" בין "קו ימין" ו"קו שמאל" (בין מצב טוב ומצב רע), כאשר אנחנו מפנים את כל המצבים הללו לעלייה הרוחנית דרך החיבור בינינו.

כלומר, כל העבודה המעשית שלנו היא, בכל רגע של הקיום לקבל נכון את ההשפעה העליונה ולהעריך אותה נכון. צריך כל הזמן לנתח את המצב ולחזור לדבר אחד: מה שקורה בנו, בי, בלב, במחשבות, כל מה שמתעורר, כל המחשבות, כל הרצונות, כל הדחפים, כל זה מתגלה מבפנים תחת השפעתו של האור.

לשם מה? כדי שאני, בתורי, אתחבר עם החברים. אתחבר ואבקש שההשפעה הזאת של האור תהפוך בשבילינו לעלייה למצב הבא, לתכונת ההשפעה.

אנחנו צריכים לכוון את עצמינו כך שלא נפספס את ההזדמנויות האלה. בדרך כלל, רק ברגעים אחדים במצבים שאנחנו עוברים אנחנו מבינים שכל מה שמתעורר מגיע מהבורא – ורק כדי שאנחנו נבקש ממנו להפוך את זה להתפתחות החיובית. כל רגע בזמנינו, בקיומנו הוא כרוז תמידי מלמעלה, קריאה לעלות אליו. ואנחנו רק צריכים לכוון את עצמינו כך שלא נפספס אותו.

הדבר החשוב ביותר כאן הוא התנאי "ויגבה לבו בדרכי ה'". כל הזמן כל אחד וכולנו ביחד חייבים לעלות את הרגישות שלנו ליחסים בינינו לבינו. ואז אנחנו נתחיל להרגיש את השיחה שלו איתנו, נתחיל להבין מה הוא רוצה לומר לנו. הוא מדבר דווקא דרך התחושות שהוא מעורר בנו, ואנחנו – דרך התגובה שלנו אליהן. ושוב התחושות שבאות ממנו, ושוב התגובה שלנו.

כך אנחנו לומדים. בצורה דומה מלמדים גם את הילד: הוא מגיב להשפעות. בצורה נכונה או לא נכונה, זה לא חשוב. דווקא בצורה כזאת הוא גדל בהדרגה. וגם אנחנו נגדל כך.

מתוך סדנה מס' 2 בכנס החינוך האינטגרלי, 02.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
החינוך האינטגרלי של ההמונים
נוסחה בעלת ערך
מתווכים אינטגרליים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5kigf

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest