נוסחת הדבקות

בכל מילה שאנחנו קוראים בספר הזוהר, אנחנו מגלים את מידת הדבקות בבורא, לפי העיקרון: "ישראל (מלשון "ישר א-ל", "ישר אל הבורא"), אורייתא (התורה) וקוב"ה, חד הוא (אחד הם)". הרי דבקות בבורא היא המצב שבו מתחברים יחד ישראל (האדם המשתוקק לגלות את הבורא), אורייתא (האמצעי לגילוי הבורא), וקוב"ה (השורש שאותו האדם משתוקק לגלות), על ידי זה שהאדם מחבר יחד את עצמו, את האמצעי שבעזרתו הוא תיקן את הרצונות שלו, ואת האור הכללי, שהוא הבורא.

לכן, בזמן קריאת הזוהר, אנחנו צריכים לשמור על הנוסחה הזאת: "ישראל, אורייתא וקוב"ה, חד הוא". איפה אנחנו צריכים לגלות את זה? – בקשר בינינו. ברצונות המתוקנים שבהם אנחנו קשורים בינינו, מתגלה הבורא.

אין מציאות אחרת, חוץ מהמציאות האחת שבה כולם מתחברים יחד, ובתוך החיבור שלנו נעלמות כל ההפרעות, כל ההבדלים. הכול נעלם. החיבור ההדדי שלנו הופך להיות הומוגני לגמרי, בדומה למרק, שהתבשל עד למידה כזאת שלא ניתן להבחין ברכיבים הבודדים שמהם הוא היה מורכב מלכתחילה.

ככל שאנחנו מתחילים להתחבר יותר זה לזה, וכל אחד מתמוסס באחרים, כך מתגלה יותר האור בתוך הקשר שלנו. ואז ה"מרק" הזה, שהיה מורכב תחילה מרכיבים נפרדים, מסיים "להתבשל" והופך להיות מסה הומוגנית אחת, שבה לא ניתן להבחין בשום רכיבים, כאילו הם מעולם לא היו. ואז, לפי מידת הסמיכות הזאת, אתה מתחיל לגלות את הכוח של הייחודיות הזאת, שנקרא "הבורא".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בפותחנו את הזוהר
הדרך לגילוי הבורא
איחוד עם הקבוצה מביא אל הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tEcio

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest