נגיף הקורונה – רוצים תאמינו, לא רוצים אל תאמינו

שאלה: קריאה של ספרי רפואה ודיבורים על כדורים אינם מרפאים. במה מועילים דיבורים על אינטגראליות של הטבע?

תשובתי: ההבדל הוא שכאשר אתה משוחח על כדורים, הם אינם פועלים עליך. אבל כאשר אתה מדבר על נגיף הקורונה, בין אם תרצה בכך ובין אם לאו, אתה מעורר את הכוחות העליונים ששלחו לנו אותו. כאשר אנחנו מדברים על חיבור, על קשר, אנחנו מייצרים בינינו קשר ואנחנו מעוררים רצונות של אנשים לקשר הזה, לעלייה מעל הטבע האגואיסטי שלנו. לכן עם זאת אתה מבריא ואין לך צורך בתרופות.

בעולם מבזבזים מיליארדי דולרים כדי למצוא תרופה לנגיף הקורונה, והתרופה למעשה נמצאת באותו מישור שעליו אנחנו מדברים. אתה יכול לא להאמין, אתה יכול לצחוק, אבל זה כך. אם נתקרב זה לזה, וזה אפשרי בעזרת דיונים, משחקים, תרגילים וכן הלאה, אז שום נגיף לא יוכל להתפתח ולהתקיים בינינו. אבל אם נמשיך להתנגח, להתווכח, להתרחק זה מזה, אז ניצור מרחב עבור הנגיף והוא ישתלט עלינו, כדי לא לתת לאנשים להתקרב זה לזה.

תראה כיצד הנגיף פועל. נניח שישנה הוראה לא להתקרב זה לזה ולהיות במרחק של שני מטר, תראה כמה טוב: כך לפחות לא תהיינה תקיפות, אבל עדיין נוכל להתווכח ולריב זה עם זה. ואם נמשיך להתווכח ולריב יופיע נגיף אחר מורכב יותר, ואז נמצא את עצמנו בכזה מרחק זה מזה, שגם להתווכח ולריב לא נוכל.

אני רואה שהנגיף פועל בצורה כזאת כדי לאפשר לנו להתקרב זה לזה בצורה נכונה, בצורה לבבית, רוחנית. לכן עלינו לברך על הנגיף ולהעריך אותו. ואני מקווה שאנחנו עוד נעריך זאת.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 22.03.2020