דף הבית / קבלה לעם / ספר הזוהר / נגיעה בעליון

נגיעה בעליון

מיכאל לייטמן

אני קורא בספר הזוהר ורוצה לשייך את עצמי אל הבורא, ל"אין עוד מלבדו", עד כמה שאפשר.

בתוכי חיות כל אותן הדמויות, שעליהן אני קורא: בלעם, בלק, נח, מי המבול (המחשבות שלי), הבורא – אחת התכונות שבי – אומר לי: "לך, תסתתר בתוך התיבה – בתכונת ההשפעה! כדי להגדיל את כוחות ההשפעה שבך, נח, אני מתכוון להטביע את כל העולם, את כל הרצונות האגואיסטיים האחרים שלך – אבל אותך, את הרצון הצדיק היחיד, אשאיר בחיים כדי לגדל ולחזק אותך – כדי להוליד ממך צאצאים על הארץ (הרצון)".

אני רוצה להרגיש את כל התכונות הללו, את כל הרצונות, ההתרשמויות, כמשהו יוצא דופן, חשוב ונעלה, שבוער בתוכי.

בינתיים, ספר הזוהר אינו מעורר בי רגשות עזים. אך אני רוצה שעל ידי הקריאה בספר הזה כולנו נרגיש יחד, שאנו נוגעים במשהו גדול ועצום.

כמו שפעם, כשהיינו ילדים, נאלמנו דום מרוב התפעמות לנוכח המחשבות על מרחבים אין סופיים בחלל, על כוכבים רחוקים וגלאקסיות.

תשתדלו להרגיש, כיצד אתם שוקעים בים הסוער של הרגשות שבתוככם. מתפתחת שם דרמה שלמה.

ואם אני נותר חסר רגש, אז היכן כל אותם החברים שצריכים לעורר אותי…?

בעולמינו, פשוט מאוד לעורר בנו חוויות – מספיק לקרוא משהו על פשע אלים או לראות תמונות.

אבל כאן עלי להשקיע כוחות כדי לעורר בתוכי רגש. וזה בדיוק מה שדורשים שאעשה!

עלי לארגן בעצמי את עצמי ואת הסביבה שלי, כך להפוך מאדיש לחולה אהבה.

זה הדבר היחיד שלו אני זקוק: להתאחד עם זה ולהתאהב!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.12.2009

מאמרים קודמים בנושא:
גלו את הבורא ביראה
העולם הרוחני מתגלה מאפס

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/TXfs9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest