משרת בבית המקדש

"וידבר יהוה אל משה לאמור: גבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת: ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים." (תורה, ספר "שמות", פרשת "תרומה", פרק כ"ה, פסוקים א' – ד').

שאלה: עד לרגע זה בתורה היו ציוויים נוקשים. ופתאום עכשיו מתווסף: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו".

תשובתי: מדובר על הימצאות של הבחירה החופשית.

ישנן מצוות ברורות ומדויקות של איסור, של "לא תעשה", שאותן חייב כל אחד לקיים, כי אחרת הוא לא יימצֵא בתאום מינימלי הכרחי עם מערכת ההנהגה. אז הוא לא נקרא "אדם".

וישנה מערכת יותר עליונה, שכבר מעבדת בתוכה פקודות ניהול ומנהלת אותנו. האדם יכול להידמות למערכת הזאת רק כאשר, ראשית, יבצע את התיקונים הקודמים. זהו תנאי הכרחי. ולאחר מכן כבר מופיעה אצלו אפשרות מסוימת להשלים את עצמו למערכת ההנהגה העליונה, כלומר ליצור אותה בתוכו.

דווקא עבור בני אדם כאלה זה נעשה. הם נקראים לויים, כוהנים, וכולי. אלה הם בני אדם מיוחדים שיכולים לעסוק ביצירת בית המקדש בתוכם.

משרת בבית המקדש, זה אדם שתיקן את עצמו בהידמות והשתוות לטבע הכללי, לכוח העליון, לבורא, ועובד בצורה פנימית דווקא עם התכונות האלה. זה נקרא לשרת, אין שום דבר אחר. הבורא לא זקוק מאיתנו לשום השתחוות, התפעלות, שירות, כי הוא זה אבסולוט! זה דרוש לנו כדי להתעלות מעל עצמנו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 29.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
המצוות והמשפטים
על הקרבת קורבנות, מעשר ואיחוד העם
משרתי העם