דף הבית / אהבה / זוגיות / משפחה זה תמיכה ודוגמה

משפחה זה תמיכה ודוגמה

שאלה: אם אני רואה שבעלי לא מעריך אותי, האם אני צריכה "לשים בצד" את ההרגשה הזאת?

תשובתי: לא. את לא מכבה את ההרגשה, אלא משתדלת להתעלות מעליה. את בונה כלפי הבעל כזה יחס, כאילו שאת מקבלת ממנו אהבה חלוטה.

שאלה: האם כדאי לחלוק איתו את הרגשות שלי?

תשובתי: כן, ודאי. תאמרי לו: "לפי הטבע שלי, בצורה אגואיסטית, אני מרגישה שחסרה לי ממך אהבה, יחס ודאגה. אתה כבר לא דואג לי כמו קודם, לא נותן לי פרחים במתנה, לא מגלה סימנים של אכפתיות. אנחנו כבר לא חיים כמו בצעירותנו, כשהיה לנו טוב אחד עם השני, כשבילינו יותר זמן ביחד. היום כל אחד כאילו יושב בפינה שלו, והדרישות שלי אליך גדלו עד לכזאת מידה שהן ממלאות את כל שטח היחסים ההדדיים שלנו.

אבל אני לא רוצה ממך שום דבר, חוץ מדבר אחד: במקום לבוא בטענות אחד לשני, בוא נציג את הטענות לעצמנו. בוא נראה את החסרונות אחד של השני, כחסרונות שלנו. נערוך לעצמנו כזה תרגיל פסיכולוגי".

התרגיל הזה יעזור לכל אחד לראות את בן-הזוג כשלם, ואת עצמך – לא. ואז מעל לכל הפגמים שלנו אנחנו נשתדל להתייחס כמו שותפים, זוהי השלמות עצמה. בסופו של דבר, למרות כל מה שמתרחש, אני אתייחס אליו רק באהבה, כמו אמא לילד, לפי העיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה".

ואת אותו הדבר אני דורשת מהשותף, כי היחס שלו אליי יגביר את היחס שלי אליו. דוגמה נכונה וטובה מצידו גם כן דרושה לי, ולכן הוא צריך להתייחס בצורה רצינית למאמצים שלנו בעבודה מעל לאגו. ככל שהדוגמה מצד השותף תהיה טובה יותר, כך הוא יהפוך להיות בעיניי גבוה וחשוב יותר, כך אני ארגיש כלפיו יותר כבוד. וזה ייתן לי כוחות כדי להשיב לו באותה המידה.

באופן כזה, מצד אחד, אני צריכה להגביה את בן הזוג שלי בעיניי ולהעריך את הדוגמה שלו. אחרי הכול, הוא מתגבר על הדחפים שלו, באותו הזמן ממש, כשאני מגלה "חולשה" במשהו, כשהאגו שלי מושך אותי ברגליים למטה ולא מאפשר לי להתעלות מעל עצמי. ומצד שני, אני תמיד צריכה לדאוג בעצמי, כדי לתת דוגמה לבן הזוג, ובכך להקנות לו כוחות.

כך אנחנו הופכים להיות דוגמה זה לזה: כל אחד משתדל להיות בו זמנית גם מורה וגם תלמיד של האחר, פעם מרים את הראש ופעם מרכין אותו. תמיכה הדדית כזאת, זה כבר קשר הדדי נכון בשווה. כאן מתגלה התלות ההדדית שלנו.

פעם אחר פעם אנחנו צריכים לגלות את אותה התועלת שאנחנו מפיקים, את התחום המשותף, המערכת החדשה של היחסים ההדדיים בינינו, שמבוססת על ויתורים הדדיים ועל התגברות עצמית של כל אחד. אנחנו עולים לדרגה של אהבה הדדית, בכך שמשאירים למטה את הטענות ההדדיות, אך לא מסלקים שום דבר, לא "מטאטאים מתחת לשטיח", אלא רק בונים דבר חדש מאותן הלבנים, אותם הדחפים הפנימיים, שכל הזמן מספקת תוספת האגו.

באופן כזה, אנחנו כל הזמן מרגישים תלות הדדית. כל פעם נדרשת ממני תמיכה בבן הזוג, דוגמה של התגברות, ולו דרוש אותו הדבר ממני. כך אנחנו באמת הופכים לשותפים כנגד האגו המשותף שלנו, השונא המשותף, שלו אנחנו קוראים "נחש". בעימות איתו אנחנו מתחילים להתקרב זה לזה, וזה מחבר אותנו לאחד שלם.

מתוך התכנית "חיים חדשים", שיחה 32 –  11.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
תחיית המשפחה
וויתורים עבור השלום בעולם ובמשפחה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lfZa1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest