דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / משימות של השיטה האינטגרלית

משימות של השיטה האינטגרלית

מתוך הכנס הווירטואלי במוסקבה, שיעור מס' 5

בהתאם לשיטה הקבלית, אפשר להשיג את תיקון העולם רק על ידי חינוך, מפני שבכפייה לא תשנה שום דבר. כל אדם צריך להיכנס למערכת מיוחדת של חינוך מחדש.

אנחנו הגענו לכזה מצב שאנשים כבר יכולים להתחיל להכיר בצורך של שינוי הטבע שלהם, מפני שדווקא הטבע שלנו הוא הסיבה לכל הבעיות, כולל הבעיות הגלובליות, האקולוגיות והאקלימיות.

את זה צריך להסביר לכולם בכל מיני צורות, בכך שמתחילים מההמונים שסובלים יותר מכולם, מפני שהם יותר רגישים לשינוי של מצבם ומוכנים להקשיב כיצד לשנותו.

לכן המשימה שלנו היא, בראש ובראשונה, להראות לכולם שהעולם הגיע לנקודה הקיצונית של ההתפתחות האגואיסטית שלו, עבר את הנקודה הזאת ומתחיל לאט לאט להתדרדר למטה. תנועה כזאת היא בלתי נמנעת, היא אינה תלויה בנו, כי אנחנו מופעלים על ידי התוכנית הפנימית של הבריאה, ועם כל יום שעובר האנושות תרגיש יותר ויותר שהעולם מתפורר כמו בית שבנוי מקלפים.

שנית, אנחנו צריכים להסביר שהאגו מהווה את הסיבה לכל הבעיות והייסורים שלנו. יחד עם זה, הבעיה היא לא בטבע הדומם, הצומח והחי, אלא רק באדם, בתנועה הקבועה שלו אל עצמו, בשאיפה לשפר את מצבו האישי על חשבון האחרים ואפילו להסב נזק לאחרים. זה בעיקרון מהווה גילוי של הסיבה לנפילה שלנו.

אנחנו חייבים להראות, שאף על פי שהנפילה היא בלתי נמנעת, היא יכולה להיות נשלטת ומנוהלת על ידינו אם אנחנו נתעלה מעל לטבע שלנו ונסתכל עליו מהצד. דווקא כדי להבין את זה ניתן לנו השׂכל. רבים מסכימים עם זה, אך אינם יכולים להבין באיזה אופן ניתן לשנות את עצמנו. ובאמת, קשה לנו מאוד להשתנות, וביחידות זה בכלל בלתי אפשרי לעשות.

לכן אנחנו לא חולקים על האנשים שאומרים: "זוהי אוטופיה נטו. יותר טוב בואו נתחיל לעסוק במשהו יותר ממשי". אבל במקום לברוח מזה, צריך בכל זאת לבדוק האם זה אוטופיה או לא, אין אפשרות אחרת.

יש לפנינו שתי דרכים, אף על פי שאחת מהן, שמייצגת את המשך הקיום בפרדיגמה האגואיסטית, היא בכלל לא דרך. אנחנו פשוט נדחפים מאחור על ידי ייסורים, בורחים מהם לכל מיני צדדים, כמו חולה שמתרוצץ מרופא אחד למשנהו, מריפוי אחד לאחר. תחילה הוא הולך לרופאים, אחר כך לכל מיני מרפאים, אחר כך למגדת עתידות, ובסופו של דבר לא נשאר כלום.

אנחנו צריכים להראות לאנשים שאין טעם ללכת בדרך כזאת, היא מראש נועדה לכישלון. זהו מבוי סתום שבו מצטברים ייסורים רבים והרבה בעיות, כולל האפשרות של מלחמות עולם שלישית ורביעית, כאשר שארית עלובה של האנושות בכל זאת תכיר בחוסר המוצא מהמבוי הסתום ותסכים לשנות את הטבע שלה.

והדרך השנייה, זו דרך של ההכרה בזה שאנחנו לא רק יכולים, אלא גם צריכים לשנות את הטבע שלנו בעזרת הכוח שמתגלה בחיבור שלנו. אם אנחנו לפחות משתוקקים לאיחוד, אפילו עם כוונות אגואיסטיות, אנחנו מתחילים להרגיש בתוך האיחוד המלאכותי שלנו איזה כוח של הקבוצה.

זה איחוד בין השווים ביניהם שמשתוקקים ליציאה מתוך עצמם, ולא סתם של אלה שרוצים להתאסף יחד. כי בעולם הרי ישנם הרבה איחודים מהפכניים, וכמו כן קבוצות שונות, שפשוט מתאספים יחד ומרגישים את כוח האיחוד שלהם. אבל זה כוח של סך החיבור של כולם. ואילו כאן מדובר על כך שאנחנו מתעלים מעל עצמנו למען האיחוד המשותף שלנו, מתמוססים, נעלמים בתוכו והופכים כמו אחד שלם כולל.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס הווירטואלי במוסקבה, 15.12.2013

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/vpwOU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest