דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / משימה תָקיפה: לתפוס חזק ולא לעזוב

משימה תָקיפה: לתפוס חזק ולא לעזוב

שאלה: הטקסט של ספר הזוהר, שאותו אנחנו קוראים בשיעור, מספר על המון מצבים. איך אפשר להבין אותם ולעשות בהם סדר?

תשובתי: לא צריך להבין ולעשות סדר, לא צריך לזכור שום דבר. אם בזמן הקריאה אתה מחובר לזה לפחות במקצת, מכוון לתדר הנכון, זה כבר מספיק. תחשוב רק על המאור המחזיר למוטב שמגיע ממרכז הקבוצה, כדי שתוכל להשפיע נחת רוח לבורא. זה כל מה שאתה צריך לדעת.

שאלה: ובכל זאת, כיצד נוצרים המצבים בדרך? האם הכלי, הרצון שלי, יוצר אותם?

תשובתי: לא. אני לא יוצר שום דבר, אני רק רואה שבכל רגע ורגע יש לי, בתור אורח, אפשרות הכי מועילה להשפיע נחת רוח לבעל הבית. ולזה אני כל הזמן משתוקק, בזה ש"מחזיק את האף מקדימה" ומחפש את האפשרות הזאת: איך בדיוק לממש אותה בכוונה, במחשבה ובמעשה?

במקרה כזה, הפעולות שאני מבצע זה פשוט הזדמנויות שאני מנצל. אני בעצמי לא מסוגל לחשב את כל האפשרויות, מפני שכל פעם אני רואה לפניי עולם חדש, אני כל פעם נתקל בתנאים חדשים. שום דבר לא חוזר על עצמו, אנחנו לא יודעים כלום מראש. הדרך שלנו, זה שינויים אין סופיים, הפתעות בלתי פוסקות. זה אותן עשר הספירות כל פעם, אבל כל פעם הן מגיעות עם "רשימות" חדשות.

לכן יוצא, שאני לא בוחר שום דבר, ומקבל כל מצב בברכה ובשמחה כהזדמנות להשפיע. זה הכול לתועלת, גם העליות וגם הירידות, גם קווים ימין ושמאל, גם כל מיני הזיווגים והחיבורים בדרך הגלית הזאת. איזה ירידות שהוא לא יכין לי, אדרבא, הן מאפשרות לי לברר טוב יותר עד כמה נכונות הכוונות שלי, האם אני יכול להחזיק בהן ואפילו לחזק את הדבקות גם למעלה וגם למטה, בכל מיני סיבובים.

בעצם העבודה שלי היא מאוד פשוטה: לתפוס חזק "כמו אחיזה של בולדוג" ולא לעזוב. להחזיק בכוונה רק כדי להיות דבוק בבעל הבית, "להינעל" עליו, ולפי זה לארגן כל פעם את הסביבה שלי, את המצבים שלי. ושזה יזרוק ויטלטל אותי ממטה למעלה, אני משתמש ב"טלטול" הזה, כדי לתפוס את זה עוד יותר חזק.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, הקדמת ספר הזוהר, 17.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
השתהות היא כמו מוות
ניקוי צינורות בשביל "האור המקיף"
מעלית בין קומות ההשגה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eDP1f

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest