משחק שהופך להיות החיים

שאלה: למה ילד משחק בצורה כל כך טבעית ואמיתית, ואילו עבור אדם מבוגר, משחק, זהו שקר?

תשובתי: מפני שאנחנו, המבוגרים, התרגלנו לחיות בשקר: החיים שלנו הם שקר, והמשחק הוא שקר.
זה לא פשע, אלא זה פשוט הטבע שלנו. משחק, זה תמיד שקר ולא אמת, כי אני הרי לא משחק את עצמי, אלא אני משחק את מי שאני רוצה להיות.

ללא משחק אנחנו לא יכולים להתקדם. ילדים תופסים כל משחק כאמת טהורה, ולכן הם מתפתחים וגדלים. אם היינו נכללים עם כל הלב במשחק, כמו ילדים, אז כבר לא היינו יכולים לעזוב אותו, היינו נשארים בו.

דווקא באמצעי הזה משתמשת חכמת הקבלה. אומרים לי: "אתה צריך לאהוב את הזולת, ובתוך האהבה הזאת תתחיל להרגיש את הבורא! הנה, יש לך קבוצה שמורכבת מעשרה אנשים, תתחילו לארגן ביניכם כאלה יחסים, כאילו שכל אחד מכם אוהב את האחרים. אתם צריכים ליצור ביניכם כזאת אווירה, שבתוכה כל אחד ייעלם, יתמוסס באהבתו כלפי האחרים".

ואני משחק באהבה הזאת שוב ושוב, בכך שחוזר אליה אלף פעם כל יום, עד שאכלל בתוכו עד לכזו מידה, שאמס בתוך האהבה והחיבור האלה. ואז אני אשיג את גילוי הבורא.

בכך שאני נכלל באהבה, אני נכלל בבורא. זה מפסיק להיות סתם משחק, אלא הופך להיות משחק של החיים שלי. אבל בהתחלה אני משחק באופן מלאכותי: מעמיד פנים שאני אוהב את החברים ומבטל את עצמי בפניהם ללא שום רצון. אני כופה זאת על עצמי, אני משכנע את עצמי שאני חייב לשחק באהבה, אף על פי שאני לגמרי לא מרגיש אותה.

אבל אחר כך פתאום מגיע הרגש והיחס החם. האחרים משפיעים עליי בדוגמה שלהם, וכביכול, באהבה שלהם. אני רואה כיצד הם נאמנים לאהבה הזאת, ואני בוש ונכלם שאני לא יכול להחזיר להם את אותו הדבר. אני מגנה ונוזף בעצמי שוב ושוב, ושוב מכריח את עצמי לאהוב את האחרים.

אבל כאשר אני מבטל את עצמי בצורה כזאת, אז פתאום אני מתחיל לראות איך בהדרגה מתחילים להיעלם כל החפצים הגשמיים שסביבי: השולחן, הכיסאות, הקירות.
כל זה נעלם מהתפיסה של החושים שלי ונשאר רק דבר אחד – רגש האהבה שמורגש על ידִי. גם אני בעצמי נעלם, אני מוכר את עצמי לעבדות לרגש האהבה הזה. לא נשאר יותר שום דבר, חוץ מאותה ההרגשה שמחוצה לי, כי ה"אני" שלי נעלם.

"אני", זה האגו שלי שנעלם, ואז אני מתחיל להרגיש כיצד הכוח העליון, הבורא, ממלא הכול. כי אני ביטלתי את עצמי ואני יכול עכשיו להרגיש אותו. אני ביטלתי את האגו שלי וקיבלתי את התכונה של הכוח העליון, את תכונת ההשפעה. וזהו המשחק האמיתי.

מתוך התוכנית "פרשות השבוע עם שמואל וילוז'ני",  2.2.2015