קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
רבי נחום מרוֹזֵ'ן, מקובל מהמאה שעברה, אמר לתלמידיו המשחקים ב"משחק הדמקה", שחוקי המשחק הם חוקים רוחניים.
והנה הסבּרוֹ:
- אסור לעשות שני מהלכים בבת אחת.
- אפשר ללכת רק לפנים, ולא לאחור.
- למי שהגיע עד הסוף מותר ללכת כרצונו.
(מובא בספרי, "בעקבות הלב", עמ' 143)
שמעתי יג. ענין רמון
שמעתי בסעודת ליל ב' דר"ה תש"ח
ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל, שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון (עירובין י"ט). ואמר, רמון הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך, מלאים מצות", ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות, אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות, (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן, התשובה הוא, לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנות, צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנות לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו", כלומר שזה שבא לאדם אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה', היינו שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז, האדם נצרך להבורא שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה' שיעזור לו, ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה, וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו", שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.
רב"ש/אגרת ל
ונחזור לעניננו, אנחנו צריכים לדעת, כי עיקר מטרת האדם בעולם הזה לזכות לנועם מתיקות ועריבות התורה. כי רק כשהאדם מרגיש את מתיקות התורה, אז הוא יכול לראות את עצמו כי רק הוא האדם המאושר בעולם. מה שאם כן שאר אנשים, כשהוא מסתכל עליהם, מעורר בעצמו רחמנות איך שמבלים את כל ימיהם ביסורים, ואף פעם אין הם מרגישים טעם בחיים, שיהיה להם כדאי לסבול היסורים מה שהם סובלים בעולם, עבור התענוגים שהם מקבלים תמורת היגיעה. ומה שהם מסכימים לחיות על תנאים כאלו, הם בעצמם לא יודעים ואינם מסוגלים לתת דין וחשבון עליהם. והתירוץ האמיתי הוא ש"בעל כורחך אתה חי", לכן הם רוצים לחיות, ו"כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". ואף על פי לפי החשבון שיעשה כדאי לוותר על כל החיים, אבל ה"בעל כורחך אתה חי" לא נותן לו לחשוב זאת, אלא האדם רוצה בקיומו.
אבל צריכים להבין, מדוע יעשה הקדוש ברוך הוא כך, שחיותו של אדם יהיה רק מטעם ההכרה, ולא מטעם תענוג.
אלא זהו נעשה רק לתקונו של אדם. היינו, מצד אחד יראה שבשביל גשמיות אין כדאי לחיות, זאת אומרת שהתענוגים הגשמיים לא יספקו לו, עבור היגיעה מה שהאדם צריך לשלם עבור זה.
ובשביל זה יש מקום שהאדם יתן חשבון לנפשו, ויתן כל שאיפותיו רק בתורה. ואם יהיה לו הספקה בגשמיות, אף פעם לא יתן דו"ח לעצמו שיהא כדאי לעבור מצרכי גשמיים לצרכי רוחניים. ואם לא היה הענין של "בעל כורחך אתה חי", אז תיכף כל אדם היה מאבד עצמו לדעת, כדי שלא יסבול יסורים. נמצא, שענין בעל כורחך אתה חי, מועיל לו רק בכדי שלא יברוח מהיסורים. יסורים ממרקין עוונותיו של אדם, היינו שהיסורים גורמים לו שיתן כל תשוקותיו רק בתורה ומצוה, שעל ידי זה הוא זוכה לחיות התורה. שעל זה אנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו", היינו שאנחנו רוצים באריכות ימים, לא מסיבת בעל כורחך אתה חי, אלא מטעם "כי הם חיינו", שזה ממש חיים, לכן אנו רוצים באריכות ימים כאלה.
והיות שאתה עשית עכשיו בחינת "וקמת ועלית", היינו שנכנסת למקום חדש, "ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד' ג'), לכן אתה צריך להשתדל, שתהיה תמיד בבבחינת "קום ועשה", ולא להתעצל, אלא לעלות מעלה מעלה, ולזכות בנועם זיו האור תורה.
רב"ש/אגרת כ
לכבוד התלמידים שיחיו
…אבל בכל זאת אנו צריכים להתאמץ וללכת קדימה, להגיע בעזרת ה' יתברך לתכלית הנרצה. ומשום כשאדם מתחיל ללכת בדרכי העבודה, ואז הוא מכין את כליו לקבל את המתנה מה' יתברך, אזי הקדוש ברוך הוא נותן לו מקום להגדיל את רצונו. וזה דווקא על ידי תפלה. הדחיות וההסתר שהוא מקבל ממנו יתברך שמו, והאדם מתאמץ בכל פעם ללכת קדימה, והוא רואה שהולך אחורנית, מזה נתגדל הצורך בישועת ה' יתברך. כן הוא הטבע בזה שהוא משתוקק, וכל פעם נדמה בעיניו שכבר הוא הולך בדרך המלך, פתאום הוא מסתכל אחורנית, היינו למקום שכבר יצא משם, אזי הוא עוזב את דרך המלך, ושוב מתחבר עם אנשי הכפר והולך אחריהם. וכשרואה שנמצא כבר בכפר, היינו בבחינת הכפירה, אזי מתחיל שוב להשתוקק לבחינת אמונה. ואז על ידי התפילה, מתגדל ומתרחב את ההשתוקקות, עד שבא לידי מדה שהקדוש ברוך הוא אומר, שהכלים שלו כבר מוכנים לקבל את הישועה. אז האדם זוכה ורואה שה' יתברך הוא שומע תפלה.
להרחבה ראו,
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/42323
אכן הכל זה משחק! "גלה את הבורא" (אפשר לומר גם מחבואים או תופסת). רק צריך לזהות את חוקי המשחק המדוייקים, את מטרתו ואת זה שמפעיל אותו. בעזרת תפילותיינו תגיע ישועת השם כהרף עין ונגלה את אלופו של עולם ואז נבין את המשחק האמיתי ואת סיבת הסיבות. בעזרת השם. אמן!!