משה

הגיבור הראשי של חג הפסח הוא משה, המנהיג הרוחני. זו תכונה מיוחדת בתוך האדם שמובילה אותו ליציאה ממצרים. אם לא מדברים על משה כעל תכונה שבאדם אלא כעל דמות, אז הוא לא היה מנהיג מלידה. משה הוא אדם שסגור בתוך עצמו, שרוצה להשיג, להכיר את העולם הסובב, את תכונותיו, את עצמו.

משה חי בארמונו של פרעה ומשתמש בכל ההטבות שמגיעות לו כנסיך. בארמון מכבדים אותו והוא לומד חכמות מצריות, מגיָה, כל מה שהשתמשו במצרים בזמנו, בבנייה של הפירמידות, בהכרת היקום דרך האסטרונומיה וכל מה שפיתחו אז. משה היה מדען ולכן כל זה משך מאוד, אבל הוא לא היה מקושר לא עם המצרים ולא עם העם. הוא פשוט היה נסיך.

בהיותו בגלות ממצרים, הבורא קרא לו לחזור למצרים והוא מציית, אבל ללא שום כוונה אישית. בחזרתו למצרים, הוא כבר מגיע לסבא שלו פרעה, ולאִמו החורגת בתיה כיריב, שניצב נגדם ואומר לפרעה "שלח את עמי". ואילו פרעה מתנגד וטוען "בני ישראל חיים כאן עם המשפחות שלהם והבקר, מנהלים משקי בית וכבר מזמן הם שלי ולא מתכוונים ללכת לשום מקום". תתארו מצב שבו אנחנו כביכול דורשים מהנשיא אובמה "תשחרר את היהודים לישראל". והוא עונה "אני לא מתכוון לשחרר אותם, אני צריך אותם לצורך התפתחות הכלכלה, המדע, המסחר. נסו לפנות אליהם ותקשיבו לְמה שהם יענו".

היהודים הרי חיו טוב מאוד במצרים. הם השתמשו בכל ההטבות אפילו יותר מהמצרים עצמם. לכן אי אפשר היה לגשת אליהם בשום צורה, גם מנקודת מבטו של פרעה וגם מנקודת מבטו של העם היהודי עצמו. עם ישראל היה דָשֵן, עָצֵל ונמצא תחת השפעה של מסורות, תרבות, מדע, אמנות ושעשועים של המצרים. היה להם כל מה שצריך, כולל שדות מרעה עצומים עבור הבהמות. אפשר לומר, שהם חיו במקום הטוב ביותר בעולם. ברגע שמשה התחיל לבקש מפרעה לשחרר את עם ישראל ממצרים, הם החלו להרגיש את הצד הרע של פרעה: מכות, לחץ, דיכוי, מיסים, עד לרדיפות ופוגרומים גדולים. באופן כללי, כל מה שאנחנו רואים בהמשך ההיסטוריה של היהודים, מתחיל פתאום להופיע במצרים עם העם, שהיה מפונק לחלוטין בכל! ואז היחס של פרעה כלפי משה הפך בצורה חדה להיות שלילי. למרות זאת, משה הולך לפרעה לפי הציווי של הבורא ודורש ממנו "שלח את עמי!".

משה מפחד גם מפרעה וגם מהבורא, ולא יודע מה לעשות. הוא מנסה לשכנע את הבורא, שהוא כבד פה וכבד לשון, מגמגם, שמטבעו הוא לא מנהיג ואילו הבורא עונה לו "אני יודע במי לבחור, לכן קדימה". והוא הולך. מה גם שהבורא אומר "נלך ביחד. אני עד כדי כך הכבדתי את ליבו של פרעה, שעדיף לנו ללכת ביחד". חכמת הקבלה מדברת על תכונות עמוקות מאוד ופנימיות של האדם, שעליו להבחין בהן בתוכו דווקא דרך מכבש של התפתחות רוחנית, שבו האדם מתחיל לחפש בתוכו את התכונות של פרעה, משה, בורא, עם ישראל, מצרים וכל יתר הדמויות בתורה. בסופו של דבר הוא מגיע למצב של חושך מוחלט, כשהוא מבין שהוא לא יכול לצאת ממצרים, לא רוצה לצאת ממנה, ואיננו יודע בעזרת אילו כוחות אפשר לעשות זאת. ואז בלילה מתפרץ וניתך כוח עצום, ופורצת סערה, ברקים ורעמים במובן הרוחני של המילה. האדם נמצא בבהלה נוראית! אבל רץ אחרי הבורא.

יציאת מצרים מתרחשת בחיפזון, לא ידוע מאיפה ולא חשוב לאן. מה שחשוב הוא שהבורא רוצה בזה, והאדם יבצע את רצונו. אין שום דבר אחר! רק הרצון של הבורא וההליכה שלנו בעקבותיו, מפני שאי אפשר להתמצא בתכונות או בידע שלנו על ידי הלב או השׂכל. רק הכוח העליון מראה לאדם איך ללכת. הבורא מוביל אותך על ידי עמוד אש או עמוד ענן, ואתה הולך, אי אפשר בשום צורה אחרת. כדי להיטהר לגמרי ממצרים ולקחת הכול למעלה מהדעת והרגש שלך, אז תקפוץ לים! ים, זה מצב נורא שבו על האדם לעשות צעד בניגוד לכל הרגשות והשׂכל שלו לחלוטין! לאחר מכן לא נשאר לו שום דבר משלו! הוא יוצא טהור לחלוטין. במצב זה מתרחשת לידה רוחנית, לאחר היטהרות מלאה של הזיכרון הרגשי והגשמי, ולאחר מכן מתחילים חיים חדשים.

מתוך תוכנית טלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן" 11.4.2016 :

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/kHm8v

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest