משה והעם

"וידבר ה' אל משה לאמר: הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם: ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף" (קרח, י"ז, ט'-י"א).

האדם צריך להתקרב לאותם הרצונות והתכונות שנמוכים ממנו. הוא צריך לאפשר להם להתמלא בקטורת, כלומר באור חוזר, ואז בדרגה שלו הוא יהפוך להיות דומה לבורא.

שאלה: למה משה מרחם כל כך על העם?

תשובתי: מה עוד יש לתקן אם לא את העם? משה ואהרון הן תכונות מתוקנות. אבל מי הם ללא העם? לשם מה הם קיימים?! משה זו תכונה של השפעה חלוטה, וללא העם הוא כמו ראש ללא גוף.

שאלה: איך משה יכול להרגיש את העם, אם הוא לגמרי מנותק ממנו? איך הוא יכול להתפלל עבורו?

תשובתי: על ידי חיבור אל העם, שמתחבר אל העם. זוהי עבודה שלו ולא של העם. כל הרצונות שלנו, פרט לראש, הם בסך הכול רצונות בהמיים, ורק הראש מחזיק אותם בכוונה הנכונה. הראש מצרף לעצמו כמות מסוימת של רצונות של הגוף הרוחני, ועושה עליהם חשבון, מה שנקרא זיווג דהכאה. לאחר מכן הוא מתחיל לעבוד עם הרצונות, כדי לצרפם אליו, והגוף מסכים ומממש לחלוטין את מה שהראש מחליט.

שאלה: יוצא שמשה מרגיש את האשמה שלו, בכך שהוא מנותק מהעם?

תשובתי: זה חוזר על עצמו כל הזמן. כל פעם כשמלמטה מופיעים רצונות חדשים, הראש צריך למצוא באיזה אופן הוא יכול לעבוד איתם.

הערה: יחד עם זה, משה לא מאשים אותם…

תשובתי: במה הוא יכול להאשים?! זה הרי כלי מקולקל שהתנתק ממצרים, מפני שהענן של הבורא כיסה אותו והוציא את העם משם. לכן הגוף כאן בכלל לא אשם. כל הרצונות שמופיעים בתוך האדם, מתגלים לפי תוכנית עבודה מוגדרת בצורה קפדנית, והראש צריך לעבוד איתם, הוא אחראי עליהם. ואילו על הרצונות הגופניים עצמם, אין שום הגבלות.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 27.5.2015