משׂחק "לא הוגן" של הבורא

שאלה: האם יש במוחנו כזה מקום, שבו מורגש תענוג מאיחוד בקבוצה וגילוי הבורא, כמו תענוג ממזון, מין, וחיק משפחתי?

תשובתי: למוח, כמו גם לרצון, לא חשוב ממה ליהנות. אך הבורא מנהל איתנו משׂחק "לא הוגן". הוא הציב תנאי: אם אתה רוצה ליהנות בחיים האלה, בעולם שלנו, ממתקים, אז בינתיים תהנה.

באופן זהה אנחנו נוהגים עם ילדים. הם צריכים להתפתח, כדי להיות גדולים, ולכן אנחנו יום אחרי יום במשך 18 שנים, נותנים להם, כל מה שביכולתנו. הילד שובר צעצועים, לא מקשיב, עושה הכל להיפך, ואתה מתייחס אליו בסלחנות, אין מה לעשות, צער גידול בנים, נשאר לך רק לתת לו את כל הנחוץ.

אנחנו רואים, שגם הטבע נותן הכל לילדים, רצון, כוחות, השתוקקות לגדול, הם רצים, משׂחקים, כל הזמן עושים משהו ללא הרף. הכל מסודר כך, כדי לתת לאדם אפשרות להתפתח. סיימת את התפתחותך? כעת אתה חייב לעבוד קשה, ללכת לצבא. זה כל כך שונה מהחיים הקודמים שלך! הילדות הסתיימה, אתה כבר מבוגר.

בעולם הרוחני הבורא מציב לפנינו תנאי זהה. נותנים לך להתפתח ברוחניות במצב של קטנות, בכך שמספקים לך את כל הנחוץ, כמו לילדים בעולם הזה. אך במידת גדילתך מציבים לך תנאים יותר ויותר קשים, אתה צריך יותר להשפיע, לשלם, לאהוב, כדי לקבל משהו בתמורה.

האור נמצא במנוחה מוחלטת. הרצון רוצה ליהנות מהאור. אך באמצע קיים תנאי, כמו למבוגר בעולם הזה: אם אתה רוצה ליהנות, אתה חייב לשלם, להשלים את הרצון שלך, את הכלי לקבלת האור.

התענוג נשאר אותו תענוג. אך קיים כזה תנאי, שאינך מסוגל ליהנות ממנו. ולכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להשיג השפעה.

"אבל אני רוצה ליהנות ישירות, להיות במלכות דאין סוף! תן לי תענוג, תמלא אותי!". אך לא. אומרים לך: "מלכות דאין סוף? בבקשה! רק שאתה תרגיש שָם חושך נוראי…" למה? מפני שקיים תנאי, צמצום א', ואם אינך נמצא בהשתוות הצורה עם האור, אתה תרגיש חושך.

לכן כל התענוגים באים מהאור. אפילו אם מישהו נהנה מרצח, זה גם כן מגיע מהאור. אין מקור תענוגים אחר. אולם קיים תנאי: אם אתה רוצה להשׂיג תענוגים אמיתיים, נצחיים, שלא נעלמים, אז אתה חייב לקבל אותם ברצון להשפיע. אין ברירה, כזה הוא התנאי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 13.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לאן הובילה אותנו שרשרת התפתחות הגֵנים
האור של הבית הרחוק
ללמוד להיות בוגר