דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מרכיב את הפזל: מה המסר המקורי?

מרכיב את הפזל: מה המסר המקורי?

בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ג:

"כן הוא בענין אשר לפנינו: אע"פ, שכל אלו הדימוים והשינוים , מתחילים רק בהתפעלות הנשמות, ובהם הם מסתיימים, מ"מ בחפץ אלוקי, מתדמה להם, כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה, בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות, במדה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה, בכדי להנות לנבראיו."

את הפער ביני לבין התמונה הרצויה, שאותה אני מתאר לעצמי, צריך למלא בידע. חייבים להשקיע כוחות בהבנה, בהשגה ובבירור, בזה אני מגדיל את הכלים שלי.

בסופו של דבר אנחנו משיגים מציאות שגדולה פי תר"ך פעמים מהמציאות ההתחלתית, והתוספת הזאת מגיעה מראש ה"פרצוף". הרצון שנברא על ידי הבורא נשאר כפי שהוא, אך אני מוסיף אליו את ההבנה, ההכרה, ובזה מגדיל אותו מבחינה איכותית. באופן כזה אני כבר משיג לא את מה שקיבלתי מהבורא, אלא אותו עצמו.

שאלה: אם אני ממלא את הפער הזה בידע, אז מה התפקיד של ההרגשה?

תשובתי: הבורא רוצה עבורנו רק דבר אחד, שנבנה שׂכל מעל לרגש, כדי שנבין, נשיג, נגלה אותו. וודאי שבזה מתרחבים גם כלי ההרגשה שלנו, כי השכל פועל על הרגש – אם אני יודע ממי אני מקבל תענוג, אז הוא גדול פי תר"ך פעמים.

מקודם הציעו לי סוכרייה טעימה ואילו אני לא רציתי לטעום אותה. אבל פתאום מתגלה, שנתן לי אותה מישהו שאני מתייחס אליו בכבוד, ואז הסוכרייה מייד מקבלת אצלי טעם אחר.

הכול תלוי בהערכה. לדוגמה, אם יגישו לך יין משובח עתיק ממאגרים מיוחדים, ועוד יספרו לך על ההיסטוריה שלו, אז אתה תתמוגג מהריח ותתענג על כל לגימה. אבל אם פתאום תתברר הטעות – את היין מזגו מחבית אחרת שמיועד לאיזה סופרמרקט רגיל?

הטעמים וההעדפות שלנו מבוססים על מערכת הערכים, הכול תלוי בהערכה. מה שאני מעריך, זה מה שמקבל אצלי את הטעם. ואחר כך לפי הטעם הזה אני מעריך דברים אחרים. ולהיפך, ללא ייצוב מקדים של ההערכה, אני כמו מחשב ללא תוכנה, סתם "ברזל". וודאי שקיימות אצלי אבחנות תורשתיות של טעמים, אבל את התפקיד העיקרי משחק דווקא המילוי של הרצונות שלי שקובע עבורם את סדר הערכים.

לכן, את התוספת של פי תר"ך פעמים מספקת לי ההערכה השכלית, ההכרה של מי נותן לי את התענוג.

שאלה: איך צריך לבנות הערכה נכונה, אם אני רואה לפניי תמונה הפוכה לגמרי לסדר העדיפויות הנכון?

תשובתי: התמונה הזאת ניתנה לי בכוונה לצורך התיקון. אני צריך לתת חשיבות למי ששלח לי את הצורה המקולקלת הזאת שמאפשרת להיתקן. ללא הפזל השבור אני לא הייתי מרכיב את החלקים המפורדים, ולא הייתי רוכש תוך כדי התהליך את השכל של הצייר.

אני נותן יגיעה כדי לחבר חזרה את השברים, ובסופו של דבר, בכך שמרכיב את התמונה המקורית, אני מגלה את המסר שלה – "אני אוהב אותך". מה גם שעכשיו אני יודע מי אומר לי את זה ומה מסמלות המילים שלו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 29.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לא בכמות אלא בעוצמה
מגבר בעוצמה פי 620
קדימה, אל השכל חסר-הגבולות!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GXVZp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest