דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מרכז שחור של בריאה אין סופית

מרכז שחור של בריאה אין סופית

בעל הסולם, ספר "שמעתי", מאמר קכ"ז, "להבין ההפרש בין עיקר ועצמות ותוספת שפע":

"המלכות בבחינת עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא בחינת נקודה שחורה שאין בה לבנוניתא. ואם האדם מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר מזה, אלא אדרבא, שמקבל את זה לבחינת הידור, נקרא זה בחינת דירה נאה בליבא.

ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם.. אזי השכינה הקדושה אומרת : "אין מקום להסתתר ממך". לכן "בקשר אחד מתקשרים בו", "ולא נפסקים ממנו לעולמים". ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות."

אם מתגלה באדם הנקודה השחורה הזאת, שנקראת "נקודה שבלב", אז כבר לא מגלים לו יותר כלום. כל היתר, נבנה על הוויתור העצמי שלו כלפי הנקודה השחורה הזאת. לאדם מתחיל להאיר אור קטן שמשחק איתו סביב הנקודה הזאת, שמורגשת כהשתוקקות לדבקות עם העליון.

האור מגיע לסירוגין ומזמין באדם עליות וירידות, עובד עליו, בכך שבונה בו כל מיני אבחנות: מצד ימין ומצד שמאל. וכעבור זמן מסוים האדם מרגיש שהנקודה הזאת היא חשובה מאוד, ודווקא בה צריך להיאחז, ושהיא מסמלת את נקודת הוויתור.

מפני שההתקדמות הרוחנית נבנית על כך שהאדם מוותר על כל העולם הזה שהאור מצייר לו עכשיו, אותו הנפח בתוך הרצון לקבל שלו שמתגלה לו בצורת העולם הזה שבו הוא כאילו חי. זה כמו חלום, אבל מתגלה לאדם כחיים, על ידי התמונות שמופיעות אצלו במוח.

ואחר כך הוא מתחיל להבין, שכל התהליך שהוא צריך לעבור, הוא כולו נעשה ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר בהשפעה למעלה מהקבלה, מהשׂכל, מההבנה, שהדבקות מוערכת מעל הכול. ואז הוא כבר מתחיל לעבוד בצורה שיטתית, בכך שבונה בתוכו צעד אחר צעד, על בסיס ה"נקודה שבלב" שלו את עולמו הרוחני, מעל לכל התנאים שהבורא כל הזמן מסדר ומביא לו.

העולם הזה בנוי מאותו החלל עצמו, איפה שלפני כן הוא שלט או האחרים ששלטו. ועכשיו הוא מגלה שבאותו החלל שולט רק כוח עליון אחד, שאיתו הוא נמצא בקשר הדדי. הבורא כל הזמן עובד עליו, בכך ששולח לו כל מיני בעיות, צרות, אי נעימויות. אבל האדם מתחיל להבין שרק אם הוא מייחס הכול לבורא, שאין עוד מלבדו, ושהבורא שולח לו בכוונה את כל הבעיות כדי שהאדם ישים לב אליו, רק הוא יכול להפוך את כל הדברים הרעים לטובים, את החושך לאור.

כל זה בתנאי שהאדם מודע ומודה על כל מה שמתרחש. הוא אפילו בעצמו מצפה לשחר הזה, לחושך, כדי להפוך אותו לאור, בכך שמשייך את זה לבורא שעשה את זה בכוונה כדי לתת לאדם אפשרות להתעלות מעל ההרגשה שלו ולהצדיק את הבורא, להודות לו על כל התרגילים. כי רק אז הם יכולים להפוך להיות שותפים והאדם יידבק בבורא.

ואז הנקודה השחורה הזאת הופכת להיות למרכז של כל המציאות. כל המציאות, "ט' הספירות הראשונות" לעומת נקודת ה"מלכות", זה אותו החלל שהאדם וויתר עליו ושייך אותו לבורא מרצונו, מכוח האהבה שלו. כך הוא בנה מה"נקודה שבלב" שהתגלתה בו בתחילת דרכו, מרכז למציאות אין סופית.

מתוך ההכנה לשיעור 31.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מי מקרין את הסרט של חיינו?
בשליטת הכוח האחד
מבט על הבורא מנקודת הנברא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2cJ3a

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest