קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "ששים רבוא נשמות":
"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר."
מצד אחד, לפני האדם ניצבת תמונה של עולם שבור ומחולק, ומצד שני, ברור לו שזה הוא עצמו שבור ומחולק מבפנים, ולכן הוא רואה את העולם ככזה. נאמר שעל ידי התיקון, האדם מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. באופן כזה, כשאני מגיע לגמר התיקון הפרטי שלי, אז כל העולם בעיני צריך להיות מתוקן. עכשיו, כשאני מסתכל מתוך עצמי, אני רואה את העולם מקולקל, כך מציירים אותו המומים שלי. ולהיפך, בכך שאני מתקן את עצמי, אני מכריע את עצמי ואת כל העולם לכף זכות. כי אני והעולם, שאותו אני מזהה, זה אותו הדבר. העולם, זו מהות של הכלים שלי.
ומה עם האנשים האחרים? האם הם בכלל קיימים או לא? האם גם הם מגיעים לגמר התיקון? או שגמר התיקון תלוי רק בי, והאחרים רק מסייעים לי בדרך? האם יכול להיות שזה צודק כלפי כל אחד? או שהאחרים אינם קיימים, ואני נמצא מול הכלי השבור שלי שמצטייר לי בתור בני אדם אגואיסטיים שמתנגדים לי? כלומר, האם צריך רק לצרפם אליי?
בקיצור, איפה מתחברים כאן הכלל והפרט? יכול להיות שבאמת לפניי נמצא הכלי שלי ובכל העולם אין כלום חוץ מנשמה אחת שבה צריך להתגלות האור, הבורא?
כלומר, אם אני אחדור עמוק יותר לתוך נשמתי, שם אני אגלה את הכלי הזה – באיחוד של כל חלקיו, בשיתוף הפעולה ההדדי הרוחני עם הבורא. התמונה המדומה של העולם עם מיליארדי בני האדם תתפוגג, ועל ידי החיבור של כולם לנשמה אחת אני אראה שאין עוד מלבדו.
ועד אז, העולם מחולק בתפיסה שלי לכאילו חלקים עצמאיים, להמון נשמות נפרדות…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 29.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא בכמות אלא בעוצמה
האיחוד המתפורר
המתקן את עצמו – מתקן את העולם
