דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מרדף אחר חזיון התעתועים

מרדף אחר חזיון התעתועים

בתחילת ה"הקדמה לספר הזוהר", בעל הסולם מונה חמש שאלות:

1. מה מהותנו?

2. מה תפקידנו, בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

3. אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, אבל האם מהבורא שברא אותנו, לא צריכות לצאת פעולות שלמות?

4. איך הבורא היה יכול לגזור על הנבראים שלו כאלה ייסורים?

5. איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?

רבים חשבו וכתבו על הדברים האלה במשך הדורות, מאז שהאנושות מכירה את עצמה. והנה גם בדורנו אנו עומדים אותם סימני השאלה. ואנחנו לא הגענו להבנה, ובינתיים השאלות האלה הן מהותיות, שאלות על מהות החיים שלנו – בשביל מה אנו חיים? מה הטעם בחיים? מהי סיבת החיים? מהו התהליך שאנחנו עוברים בחיים? האם זה לפי הבחירה שלנו או לא? לאיזו מטרה אנחנו צריכים להגיע? האם הטבע הוא עיוור או שפועל לפי איזו תוכנית? האם ניתן לשנות אותה או לא?

וחוץ מזה ישנן שאלות שקשורות למקרא: אם הבורא הוא טוב ומטיב וברא הכול כדי להיטיב, אז היכן ההטבה? האם היא בעולם הבא? אבל מי ראה ומכיר את העולם הבא?

כלומר, חוץ מדרגת ה"חי", שבה אנחנו צריכים לספק לעצמנו מה שנקרא "אוכל נפש", כל השאלות האלה כוללות את כל המציאות.

שאלה: מעטים האנשים ששואלים שאלות כאלה…

תשובתי: זה שהאנשים אינם יודעים לשאול ולחשוב על העיקר, זו כבר בעיה נפרדת. אבל בתת ההכרה הנושאים האלה, ללא ספק, מטרידים אותם. ובמיוחד בימינו.

ובכלל, האם במשך כל ההיסטוריה לא היה אדם שלא שאל את עצמו:

– למה אני סובל?

ובינתיים מה יש להתפעל כאן:

– אתה סובל מפני שרע לך.

– אבל למה רע לי?

– ולמה צריך שיהיה טוב לך? אתה חושב, ש"טוב" זה מצב נורמלי, ומה שפחות מטוב, זה מצב לא נורמלי? מאיפה זה בא לך? אתה חושב שהבורא הוא טוב, אתה מאמין בו? מאיפה אתה יודע שהוא טוב ומטיב? אז על סמך מה אתה מתפעל מזה שרע לך? יכול להיות ש"רע", זה המצב הטבעי של העולם.

באופן כזה, כל שאלה שאדם שואל, מעל לקיום ההכרחי, בטוח שנמצאת שם, אולי בצורה נסתרת. בוא נפתח אותן במקצת.

1. כמובן שאדם לא שואל: "מה מהותנו?". אבל הוא שואל בצורה אחרת: "מי אני? בשביל מה ולמה?". ילדים שואלים את זה ואחר כך שוכחים. אבל השאלות נשארות: מה תפקידנו? לאן מוביל אותנו תהליך ההתפתחות ההיסטורי? האם יש לו תכלית? האם האבולוציה היא עיוורת או שיש לה איזו תוכנית?

2. אנחנו מגלים שכל חלקי הטבע נמצאים בקשר הדוק ביניהם, ולא בצורה ספונטנית, אלא בצורה חכמה, והחכמה הזאת עליונה מאיתנו. אנחנו בסך הכול תוצאה מהטבע, ובקושי משיגים איזו תמונה אפסית מהתמונה הכללית שלו.

ולכן האדם שואל שאלות: אם ישנו תהליך עקבי שכפוף לחכמה העמוקה של הטבע ושככל הנראה מוביל לאיזו מטרה, אז מי אני, ומה אני? לאן אני הולך? לאן צריך ללכת? מאיפה נוצרו החיים שלי, מכוכב אחר? ושם, מאיפה הם נוצרו? יש כאלה שדואגים שבעוד כמה מיליארדי שנים השמש תכבה, או שאיזה כוכב לכת יתנגש בכדור הארץ. "אפילו שזה לא יקרה איתי, אבל מה יהיה על האנושות?". לא כדאי לצחוק על הדאגות האלה.

3. אנחנו מאוד מוגבלים ובכל זאת רוצים לדעת הכול. ומצד שני, כשמסתכלים על עצמנו, אנחנו רואים ומרגישים את עצמנו מקולקלים ושפלים. וזה נכון, אם עושים השוואה עם גדלות הטבע, עם עוצמתו, יופיו ושלמותו, עם נופים יפים, שעדיין לא קולקלו על ידי האדם, עם היקום והכוכבים שמעלינו. תביט לתוך ההדר של היקום, תתעמק לתוך האטומים, המבנה של ה- D.N.A. ואתה תתפעל ממה שקורה שם. אנחנו טיפשים קטנים, שמחשיבים את עצמנו. כל מה שאנחנו ניזונים ממנו, זה רק גרגיר שמגרדים מכל הטבע הגדול.

לכן, כשאנחנו מסתכלים על הכול, אנחנו רואים חכמה אדירה ושהכול קשור בצורה הדדית. זה פלא איך כל חלקי הטבע מחזיקים זה את זה, ורק אנחנו גורמים להכחדתם, ובכך אפילו לא מבינים, שבזה אנחנו הורגים את עצמנו. כי על אף כל הגאווה שלנו, אנחנו בעצם ניזונים מהטבע. שום דבר לא נוצר מהאוויר. אוכל, מים, ביגוד – את כל זה אנחנו מקבלים מהטבע, ומשיבים על הטוב שלו בהרס מצידנו. זה רק מעיד על הטיפשות שלנו.

לכן אנחנו רואים שהכול בעולם שלם, ורק אנחנו מקולקלים. אבל איך זה יכול להיות שמכל הצורות של הטבע אנחנו המקולקלים ביותר? אנחנו לא סתם הורסים את העולם, אלא אנחנו הורסים אפילו את העתיד הקרוב שלנו ולא רוצים לחשוב עליו. אפילו שהאדם יודע שמחר הוא ימות, הוא בכל זאת לא עוצר, לא מחזיק את עצמו, והולך את שאר הדרך עד למוות הבלתי נמנע.

הטבע שולט בצורה מוחלטת על דרגות הדומם, הצומח והחי, אבל לנו הוא השאיר את הבחירה החופשית. אז למה אנחנו משתמשים בחופש הזה, כדי לקלקל את עצמנו עוד יותר? במקום להשתמש בעצמאות שלנו לטובה, להפוך להיות אדם, במלוא מובן המילה, כטוב ומטיב ומועיל לעצמו ולאחרים, אני להיפך, הורס את כל מה שרק אפשר. בשביל מה אני צריך את החופש הזה?

4. מדוע אנחנו סובלים, אם הטבע השלם הכין עבורנו את התכלית היפה?

5. לבסוף, איך מהבורא השלם והנצחי יכלו להימשך בריות הוות, וכלות ונפסדות, שנולדות בצער וחיות בייסורים ובצער ומתות בצער? כל החיים של האדם עוברים במרדף אחר התענוגים, שאותם הוא אף פעם לא משיג. כי ברגע שמשיג איזה תענוג, הוא מייד מתחיל לדאוג ממה הוא ייהנה ברגע הבא. אנחנו אף פעם לא נהנים לגמרי, ואפילו אם נהנים ממשהו קטן, זה לא נצחי. לאחר כל מילוי מגיעה ריקנות ואנחנו כל הזמן רודפים אחרי חזיון תעתועים…

באופן כזה, השאלות שמונה בעל הסולם, בדרגה זו או אחרת, מדאיגות כל אחד ואנחנו נצטרך למצוא עליהן תשובות.

מתוך שיעור על מאמר "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 14.06.2012

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/a6r7b

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest