מרגע לרגע

הדרגה הגבוהה ביותר של ההשגה שבאדם נקראת "משה". רק מהדרגה הזאת האדם מתחיל להבין כיצד צריכים להתחבר בתוכו כל הרצונות כדי לעבוד להשפעה ואהבה לזולת, ודרך זה, לבורא.

כלומר, רק דרגת "משה" יכולה להשיג כזה מצב של הנשמה, כשנעשה ברור באיזה אופן היא צריכה להיות מיוצבת, מחוברת, נאספת.

איסוף כל חלקי הנשמה דורש העמקה מיוחדת לתוך הרגשות, לתוך התכונות של החומר האגואיסטי שמביא להבנה באיזה אופן אפשר להציג, לחבר כך, כדי שהיא תעבוד כמו תכונה אלטרואיסטית של האור. זאת כבר עבודת "בצלאל".

משה, זה השגת הבורא. בצלאל, זה מימוש הצורה והצלם של הבורא מתוך רצון אגואיסטי.

בצלאל, הוא איש מעשה, אבל איש מעשה עם לב חכם. יש חכמת השׂכל, השגה, זה משה. ויש חכמה ועבודה עם הלב, זה בצלאל ("בצל-אל", "בצילו של הבורא).

משה יוצר צל מהבורא, בצלאל משיג את ה"צל" הזה ומפסל ממנו את האגו, ומהאגו את ההידמות לבורא. כמו למשל שאנחנו יוצרים על המקרן איזו שהיא תמונה ואחר כך מתחילים לצייר אותה. אבל כל העבודה נעשית בתוך האדם.

יחד עם זה אנחנו לא מייצרים שום דבר חדש, אלא רק לוקחים את האגו שלנו ומפסלים ממנו "צורות" כמו מחֵמר, בכך שמעבירים דגש של החשיבות מצורות לצורות. אם מתישהו אני השתמשתי בעצמי לצורך סיפוק עצמי, ניצלתי וגנבתי, אז עכשיו אני עושה להיפך, אני משתמש בעצמי לטובתך.

מתרחשת החלפת המשתנים, שמזה משתנה הכול: מ"למען עצמי" ל"למענך". מי שמקדימה, הוא חשוב יותר, זה קובע את כל ההבדל בין העולמות.

שאלה: אם אני נאחזתי ב"משה" שבתוכי, אז אנחנו כבר לא נעזוב אף פעם זה את זה?

תשובתי: דבר כזה לא יכול להיות. כי משתנים בך הרצונות והתכונות. זה אומר, שאתה צריך להיאחז ב"משה" כל רגע. כל רגע שונה מהרגע הבא בזה שמתרחש חילוף של הרצונות וכל פעם אתה צריך שוב ושוב להיאחז בו.

גם בעולם שלנו מתרחש אותו הדבר, פשוט אנחנו לא שמים לב לזה. לכן ברוחניות כל העבודה נעשית מרגע לרגע, מירידה לעלייה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 13.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תמונת עולם אמיתית
חכמת לב
ההולך "בצילו של הבורא"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/umbwz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest