מקושרים לנצח

שאלה: מתי בפעם הראשונה מופיע אצל האדם קשר עם הבורא?

תשובתי: ואתה חושב, שעכשיו אין לך את הקשר הזה? לתינוק שנולד, שאינו יודע על כך שום דבר, יש את הקשר החזק ביותר עם אימו. ואחר כך אנחנו נצטרך ליצור "מסכים" על הרצון לקבל שלנו.

ככל שאנחנו צעירים רוחנית, קטנים, קרובים לתחילת הדרך, כך הקשר שלנו עם הבורא הוא חזק יותר. כי בינתיים לא מפריעות לנו כל מיני החכמות והכלים האגואיסטיים שמתגלים, שמבדילים אותנו מהבורא.

נקודת הדבקות נבנית מזה, שהאדם מבדיל את הרצון לקבל שמתגלה בו מהבורא ונדבק בו מעל לרצון הזה. ועכשיו אנחנו דבוקים בבורא על ידי הרצונות שלנו בצורה טבעית.

כלומר האדם נמצא תמיד בדבקות עם הבורא, וההבדל הוא בכך, כמה אחוזים מהדבקות הזאת הם על חשבון הבורא וכמה על חשבון האדם עצמו. נניח, שעכשיו זה: 40/60, שזה נקרא המדרגה הרוחנית שלי. אם ניקח 125 כ- 100%, אז עכשיו אני נמצא ב- 2/3 מגובה הסולם.

ככל שיתגלו בי יותר רצונות, ואני מתקן אותם, כך יותר ויותר מהדבקות שהייתה על חשבון העליון, אני עכשיו יכול לקחת על עצמי ולהחזיק בכוחות שלי.

אבל אנחנו אף פעם לא יוצאים מהדבקות עם הבורא. שום דבר לא משתנה חוץ מההבנה, ההכרה וההשגה שלנו של המצב הסטטי, הקבוע האחד.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 25.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בדבקות נעלמות המילים
על רצון ודבקות
בחזיונות, בדבקות עם הבורא