מקור כל החורבנות

ספר הזוהר, פרשת שלח, אות י"ז: "ואלו המרגלים ששלח משה, גרמו בכיה לדורות האחרונים. כי ביום הזה נחרבו בית המקדש הראשון והשני. וגרמו להסתלק מישראל כמה אלפים רבבות. וגרמו לסלק השכינה מן הארץ מבין ישראל. אלו ששלח יהושע, נאמר בהם, ונפש אדוניו ישיב".

המקור של כל החורבנות בכל הדורות, כלומר בכל שלבי הקלקול והתיקונים, הוא בכך שהאדם מחליט לא ללכת בדרך הרוחנית מתוך פחד, חוסר רצון, עצלות וזלזול. "זה טוב, אבל זה לא בשבילי". כך אמרו "המרגלים" שחזרו מארץ ישראל. זהו המקור לכל הצרות.

אך מתעוררת השאלה: אבל הצרות היו גם קודם, במצרים, עוד לפני שמשה שלח את המרגלים לארץ ישראל? – נכון, אבל אנחנו מדברים על המאבק האחרון, המאבק על ארץ ישראל, כשהמרגלים אמרו: "נכון, טוב שם. אבל זה לא בשבילנו".

הנקודה הזאת היא מאוד חשובה. כי למעשה, האדם כל הזמן נמצא בה. ובכל פעם אנחנו מתקנים דווקא את השורש הזה, כשאנחנו מחליטים, שלא רק שזה טוב, אלא זה גם בשבילי. אבל מה טוב? – ההשפעה. בדיוק מזה פחדו המרגלים: "איך אנחנו יכולים להגיע להשפעה?! אני הרי מנוגד לה! האם אני רוצה את זה?! אני יכול להגיד מרחוק שהשפעה זה טוב. אבל להתקרב אליה, להגיע אליה?… אין לי כוחות, אין לי חיסרון…". וכך אנחנו דוחים אותה, בדרגות שונות.

דווקא כאן הוא מקום התיקון. בכל רגע בחיים שלנו אנחנו נמצאים באותה הנקודה המכרעת, שבה אנחנו צריכים לתקן את "חטא המרגלים".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
תבדוק שאתה לא מבזבז מאמצים לשווא
שיחה על פרשת המרגלים
לצאת מהגלות