מקום ייחודי לפריצה

ספר "שמעתי", מאמר נ"ט: "ענין מטה ונחש":

"והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש.

ואין בחינת בינתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש."

כך יוצא, אם אני דורש על הפעולות שלי שׂכר, ואומר, שאני לא יכול להתקדם מבלי שרואה בשביל מה ולמה ואיך. לכן עדיף לשכב ולא לעשות כלום, לחכות עד שמלמעלה יתנו לי התעוררות, מרץ, כדי שאראה שכדאי לי לעבוד.

אם משהו יאיר לי מקדימה, אז אני אסכים להתקדם. אבל אם לא מאיר לי כלום, אם שום דבר לא מושך, אז איך אני יכול להתקדם? אם הבורא ברא אותי כזה, אז שיעשה משהו, ועד אז אני אשכב.

כלומר אני לא מקדים את העזרה שלו בתפילה מכזה מקום, איפה שצריך לוותר על חוסר כוח המשיכה ודווקא לשמוח שיש לי הזדמנות להישאר ללא חומר דלק אגואיסטי ולבקש מהבורא לקדם אותי בדלק אלטרואיסטי.

מצב שנראה לנו כירידה, זה דווקא מקום מאוד מיוחד שממנו אנחנו יכולים לקבוע את הצעד שלנו לתוך הרוחניות. אני לא יודע איך לעשות זאת. הגוף שלי מת, אני לא מסוגל לכלום ומרגיש את עצמי בחושך גמור. אבל דווקא ממצב כזה אני צריך להתעורר להשפעה.

שיעשו לי עירוי (אינפוזיה) ויספקו לי חומר דלק. אני לא מסוגל בעצמי למצוא בתוכי חומר דלק להתקדמות, אבל אני יכול לבקש לעצמי חומר דלק לא אגואיסטי, כדי שתכונת ההשפעה תמשוך אותי ואני אראה את עצמי באחרים, אפעל בתוכם ואשמח בהצלחה שלהם.

כך צריכם להתייחס למצבי ירידה, ואז אנחנו נראה בהם הזדמנות מיוחדת ונפלאה לעבור לדרגה הרוחנית, כלומר להשפעה. ואז במקום לקלל את עצמנו ואת כל העולם ברגעים כאלה, אנחנו נברך אותם.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 20.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עם מטה ביד
הקפיצה מעבר ל"בלתי אפשרי" האחרון
רמה את האגו – או שהוא ירמה אותך