מקובל תמיד לא מובן ומבוזה

שאלה: בהמשך לפוסט החוק הרוחני מחייב את ההמון לנטות אחר היחיד. באיזה אופן ההמון בוחר לו מנהיג? האם ההמון זה האגואיזם שלנו, ולכן יש לו כוח כל כך גדול? השאלה היא מי יכוון את הכוח הזה, ולאן? אבל מצד שני דווקא ההמון מכתיב את התנאים שלו למנהיג. שום פוליטיקאי או אפילו מדען אינו יכול להיות חופשי, כל אחד מהם תלוי בדעת הציבור.

תשובה: להמון יש כוח רק בדרגת העולם שלנו, מפני שהעולם שלנו – שייך לדרגת הדומם (לא צומחת רוחנית, נשארת במישור). בעולמנו פועל כוח ה"קבלה", בעולם הרוחני פועל כוח ה"נתינה". אדם שרוצה לגדול צריך לנסות להעדיף בתוכו את כוח הנתינה על פני כוח הקבלה. אך מי שרוצה להשיג תמיכה מדעת הציבור חייב ללכת אחר הטעמים והדעות שלהם, לכן פוליטיקאי למשל אינו יכול להיות מעל ההמון, אינו יכול להיות רוחני.

מקובל מציב את עצמו מלכתחילה מעבר להמון, מפני שרוצה להגיע לדרגת הבורא, הרי זו היא מטרת הבריאה (דבקות בהשתוות). לכן אין הוא מפנה את ראשו לאחור לעבר ההמון. לכן אף פעם לא יבין אותו ההמון, שכן מטרותיו וערכיו של ההמון שונים. יבינו אותו רק אלה שבהם התעורר הרצון לרוחניות, ה"נקודה שבלב", והם רוצים לפתח אותה.

אם נוצרת הנקודה הזו, תחילת הנשמה העתידית, ביכולתו של האדם גם לדכא אותה – להיכנס שוב תחת השפעת ההמון. יש כאלה: באים אלינו ללמוד ב"בני ברוך", אחר כך מרגישים את תוספת האגו שניתנת להם כנגד הנקודה שבלב כדי שיעלו מעליה, כדי שירוממו את הנקודה כמו עליית משה להר סיני – אך במקום לעלות, הם קוברים את עצמם תחת ההר ועוזבים את הקבלה לאן שהוא. בדיוק על זה נאמר במעמד הר סיני: או שתתעלו מעל השנאה זה לזה או ש"כאן יהיה מקום קבורתכם".

לא רק שמקובל אינו מקשיב לדעת ההמון, הוא גם מבין שאם מתעורר בו רצון להקשיב, זוהי תוספת אגו שנועדה לאפשר לו להתעלות מעליה. אם ההמון שונא אותו (ואת מי מהמקובלים הוא אהב…), הוא מקבל זאת כהגנה מהבורא. מטרתה של הגנה זו היא לא לאפשר לו להתקרב להמון מתוך חולשה, ולא "לעבוד אצלו" בכדי להיות גדול בעיניו, אלא שיתרחק מההמון במידת אותה השנאה שהוא מרגיש ממנו. כך מסביר זאת בעל הסולם.

בכל מקרה, להיות עצמאי – זהו תנאי להתפתחות רוחנית. אלה שאינם מבינים זאת, מקבלים את עצמאות המקובל כגאוותנות, יהירות או זלזול. לכן מקובל תמיד לא מובן ומבוזה על ידי ההמון.

הרמב"ם אומר שאת נחיצות העלייה מעל האגו, מעל הטבע, צריך לגלות לאדם בהדרגה, הרי זה שנוא עליו, דוחה אותו. אותו היחס קיים תמיד כלפי המקובל. ההמון רוצה את מה שיספק אותו, שכר בעולם הזה ובעולם הבא. וכשאתה אומר לו שאין דבר כזה – הוא באופן טבעי שונא אותך, הרי המילים שלך מדגישות ש"כולם כבהמות נדמו", ושום דבר לא נותר להם אחרי החיים האלה.