דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / מקדמה שצריך להצדיק

מקדמה שצריך להצדיק

ביחס לעלייה הרוחנית, העולם מתחלק לשניים. חלק אחד הוא אנשים עם "נקודה שבלב", שאצלם היא כבר התעוררה (הצבע הצהוב בשרטוט), ולכן הם חווים השתוקקות לעלייה רוחנית.

הם מתעניינים במשמעות החיים, ברצון להשיג ישירות את המקור שלהם.

מקדמה שצריך להצדיק אותה

אנשים כאלה מגיעים אלינו, חלקם נשארים אצלנו, חלקם עוזבים, ולאחר זמן מסוים חוזרים שוב.

גם אלה וגם האחרים, כל הזמן נמצאים בטלטולים שבלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקדם.

כפי שמשאבה שואבת את האוויר מכאן לשם, כפי שעובדות הבוכנות במכונית, גם כאן בהתקדמות שלנו, אנחנו הולכים קדימה ואחורה, קדימה ואחורה.

וזה גם לא אומר שאנחנו עוזבים לאיזה מקום. אנחנו נעים קצת יותר מעלה, קצת יותר מטה, כשאנחנו בכל פעם עולים יותר ויותר.

כך אנחנו מתקדמים כל הזמן, כדי "לדלות" מלמטה את האגו, להעלות אותו למעלה ולתקן. לדלות עמוק עוד יותר, להעלות למעלה ולתקן. וכך אנחנו מתקדמים, בהדרגה, כמו בספירלה, אך הספירלה הזו מתרחבת יותר ויותר, מעלה ומטה מעלה ומטה.

ומי שלא יורד אין לו מה להעלות למעלה, מפני שכפי שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה התרחשה שבירה של הרצון שנברא, וכל הרצונות האלו התפזרו, במה שנקרא, עולמות "בריאה", "יצירה" ו"עשייה", כולל "העולם שלנו".

לכן אותם האנשים שיש להם "נקודה שבלב" ("מלכות" של עולם ה"אצילות") צריכים לרדת למטה ולהעלות למעלה "כלי", לאחר מכן, שוב לרדת ושוב להעלות למעלה "כלי" גדול עוד יותר. וכך פעמים רבות.

מקדמה שצריך להצדיק אותה

וכל זה הם ה"כלים" שלנו, הרצונות שלנו. לכן תמיד, עד גמר התיקון, תהיה תנועה מטה שהיא מתחילה ומפסיקה לסירוגין והיא הדרגתית וחוזרת למקום שבו נמצאים ה"כלים" הלא מתוקנים, כלומר תמיד כנגד המינוס יהיה פלוס.

וכך אנחנו שואבים את הרצונות: דולים מלמטה, מעלים למעלה ומתקנים. רוב הרצונות שנמצאים למטה אנחנו מתקנים אפילו בלי לדעת מזה.

בכל אדם, אפילו בעולם, כל הזמן מתרחשים שינויי מצבים שונים. ואנחנו כל הזמן עוסקים דווקא בתיקון.

כל השינויים, כל המתרחש בעולם ובכל אחד מבני האדם, מתרחש רק בזכות הירידה מטה והעלייה מעלה, ירידה מטה, עלייה מעלה.

ולכן, כל האנשים בעולם, בין אם הם רוצים בכך או לא, עובדים בשביל התיקון, רק באופן בלתי מודע.

ואנחנו עובדים בצורה הכרתית, הרי בנו יש "נקודה שבלב" ששייכת כבר ל"כלי" העליון. ואנחנו, כשיוצאים מתוכה, מתחילים את הסיבובים שלנו: מטה מעלה, מטה מעלה, וכך כל הזמן כמו ספירלה.

ישנו הבדל עצום בין עבודה הכרתית לעבודה בלתי הכרתית. הרי, אלה שעובדים בצורה בלתי הכרתית חווים סבל. דוחפים אותם קדימה על ידי לחץ מאחור והם לא מרגישים שזוהי התקדמות, הם פשוט מוכרחים לנוע תחת ההשפעה של נסיבות החיים השונות, הסבל והייסורים.

ואנחנו לא. אנחנו מנסים לעשות זאת בהכרה ובצורה הרבה יותר אפקטיבית, הרי, מעבר לכך שהייסורים דוחפים אותנו מלמטה כפי שהם דוחפים את כל האחרים, אנחנו מנסים להוסיף לווקטור השלילי הזה, לכוח השלילי, את הכוח החיובי שידחוף אותנו למעלה.

כדי להתקדם בעזרת הכוח החיובי, אנחנו צריכים להתחבר בקבוצה. חוץ מזה, אנחנו צריכים ללמוד יחד וליצור מראש בקבוצה את כל התנאים שקיימים בעולם העליון.

התקנון הקבוצתי, כל חוקי הקבוצה, מהווים חוקים של העולם העליון, שאותם אנחנו מנסים לממש, לפחות בקירוב, בעודנו נמצאים עדיין באגואיזם. אנחנו מבינים שכל זה משחק.

אנחנו רק משחקים כאילו אנחנו אוהבים זה את זה, משתוקקים זה לזה, מתלכדים, מתחברים. אנחנו עושים את זה כמו במשחק, ולא צריך להתבייש בזה. יש אנשים שאומרים: "אם זה לא באמת, אני לא אעשה את זה". זה לא נכון. תסתכלו על ילדים. משחק הוא עניין מאוד רציני כאשר אני מנסה ליצור בקשר עם האחרים את המבנה של העולם הרוחני. כך שזה מאוד רציני.

ובמידה שבה אני משתוקק לכך, אני מפתח בתוכי ווקטור חדש (החץ האדום בשרטוט), ומתחיל להימשך קדימה לא תחת הלחץ מאחור. אני לא מחכה מתי תדחופנה אותי הנסיבות השונות – כמו המשבר שדוחף את העולם שלנו קדימה, וכמו כל יתר הבעיות הפרטיות שדוחפות כל אחד מבני האדם. אני מצטייד בכוח הקבוצה, והיא, בתורה, מושכת על עצמה מלמעלה אור עצום.

האור העצום הזה באמת יוצר מאיתנו מבנה רוחני אחד, והפעם זה כבר אמיתי. כשכולנו הופכים להיות כאחד, ובצורה כזאת אנחנו שווים לאור, מפני שגם הוא אחד.

האור נכנס לתוכנו על בסיס חיבור התכונות, השתוות הצורה, ואנחנו מקבלים את גילוי העולם העליון – המצב הבא, השלב הבא, המימד הבא. זהו ההבדל בין אותם האנשים שמקבלים רצון להתקדם בעצמם, לבין שאר האנושות.

החלק הראשון (החלק הצהוב בציור 1), זה אנחנו, האנשים עם "נקודה שבלב", ואילו החלק השני (התחתון), הוא כל שאר העולם.

בזמננו מתגלה התלות בין שני החלקים הללו, מפני שהחלק השני במשך ההיסטוריה של התפתחות האנושות שאב לתוכו באופן לא הכרתי, וכן תיקן באופן לא הכרתי רבים מהרצונות שלו.

אנשים ללא "נקודה שבלב", לכל אורך ההיסטוריה של האבולוציה עברו מצבים רבים ושונים, ולכן הגיעו לכך שהיום הם מתחברים אלינו. אנחנו מקבלים תנועה למעלה, משיכה למעלה, והם מאוד קרובים אלינו, סביבנו, וכולנו יחד נמצאים במשבר. זהו בדיוק אותו המשבר, המשבר של היעדר הבורא, היעדר גילוי ההנהגה העליונה. אלא שעבורנו החיסרון הזה של ההנהגה העליונה הוא רצוני, אנחנו נמשכים קדימה, רוצים לגלות אותו, ועבורם זוהי דחיפה מאוד לא נעימה מאחור, הרי אנחנו רואים באיזה מצב נמצא העולם.

וכאן בדיוק מתגלה אפשרות ייחודית עבור האנשים שקיבלו את המשיכה למטרת הבריאה, לגילוי ה"אור" בתוך ה"כלי". היתרון שלהם מתבטא בכך, שאם הם יעבדו למען תיקון החלק הנותר של העולם, שאין לו קשר עם האור, הם יקבלו הזדמנות להתקרב במהירות אל האור, מפני שדרכם האור עובר אל האחרים.

במה כל אחד מאיתנו מיוחד? איזה דבר מיוחד אנחנו עשינו בחיים, בעולם? אילו תכונות מיוחדות יש לנו? – אין בנו שום דבר מיוחד, גם לא בי. אנחנו קיבלנו את ה"נקודה שבלב", הרצון לגלות את האור העליון, כתנאי, כמקדמה. אם נפעל למען יתר האנושות, אז בהחלט יתגלה לנו האור העליון כדי שיעבור דרכנו לכל האנושות.

מכאן אנחנו יכולים להבין במה מסתכם התנאי "ואהבת לרעך כמוך", להיות "כאיש אחד בלב אחד", להגיע לקשר בינינו, וכן הלאה. אלה בדיוק אותם התנאים לגילוי האור, לתיקון ה"כלים", רק שהם מבוטאים בשפה אחרת.

המקובלים של הדורות הקודמים התאימו את חכמת הקבלה לתיקון שלהם ותיארו בספריהם על מנת להכין אותה עבורנו, כדי שאנחנו בתורנו נוכל להשתמש בה לרוחב, בכל מקום. לכן כתביהם מיועדים רק לנו, הרי בכל דור היו מקובלים יחידים, ממש כמה עשרות אנשים. לדוגמה, אצל האר"י, מקובל גדול של המאה ה-21, היו שישה או שבעה תלמידים. מאוחר יותר באיטליה, בפדובה היה חי מקובל גדול, הרמח"ל, גם לו היו רק מספר תלמידים.

בזמננו, אלפי אנשים בכל העולם מתעניינים בחכמת הקבלה, הם זקוקים לכך, הרי בלעדיה חייהם הם קיום בהמי בלבד. למען האמת, לא חשבתי שתופיע כמות רבה כזאת של אנשים שלומדים קבלה, אף על פי שלמעשה הייתה מספיקה קבוצה קטנה המונה עשרה-עשרים איש ביחס לכל האנושות.

הקבלה היא חכמה על משיכת המאור על עצמנו. לשם כך עלינו ללמוד את מבנה העולם העליון, באיזה אופן נעים כל חלקיו, כיצד הרצונות האגואיסטיים עולים לתיקון ל"מלכות" של עולם ה"אצילות", באיזה אופן הם משתלבים ועולים לאחר מכן למעלה לפרצופי "ישסו"ת", "או"א", "א"א", "עתיק", וכך עד "עולם אין סוף".

אבל זה בשבילנו. אנחנו זקוקים לחכמת הקבלה על מנת למשוך את האור העליון, להיות איתו בעבודה הדדית, לפנות אליו ולקבל ממנו.

וההמונים לא זקוקים לחכמת הקבלה על מנת לקבל את האור העליון, הרי הם לא נמצאים בעבודה הדדית עם האור. אבל הם בכל זאת צריכים להתאחד. הם צריכים להבין שדווקא במצב האיחוד הם יצאו מהבעיות השונות הלוחצות עליהם מכל הצדדים. לכן הם צריכים לדעת רק דבר אחד: בעזרת האיחוד אנחנו ניפטר מהבעיות שלנו, מכל המצבים השליליים (-).

החכמה המיועדת להמונים נקראת "החינוך האינטגרלי". היא מדברת על הנחיצות לאיחוד כדי שבו יתגלה הכוח שמנטרל את כל ההשפעות השליליות. לכן אצל ההמונים גם צריכה להיות קבוצה, אך קבוצה בעלת מעמד שונה לחלוטין, צורה שונה, סגנון שונה, השתוקקות שונה – פשוט איחוד של בני אדם.

זה יקרה כשהם יבינו שאם הם יתאחדו יהיה להם טוב יותר, תיעלמנה ההשפעות השליליות השונות. בזה ההבדל בין חכמת הקבלה והחינוך האינטגרלי.

בעיקרון, אלה שני חלקים של חכמה אחת על האיחוד של כל בני אדם על כדור הארץ, הם מדברים על אותו הדבר. רק לאותם האנשים שיכולים למשוך את האור העליון ולהיות בעבודה הדדית איתו, כיוון שיש להם "נקודה שבלב", מסבירים את המבנה, את העבודה ההדדית, את העולם העליון, את המדרגות שבהן עולה הדרישה שלהם ויורד האור, הם זקוקים לכך כדי לעורר על עצמם את האור העליון.

והאחרים לא זקוקים לכך, הם צריכים פשוט לדעת שרק בהשתוקקות לאיחוד הם ירכשו רוגע, חיים טובים. זה מה שמורגש ברצונות שלהם. בסופו של דבר, גם אלו וגם האחרים יחד מגיעים לאותו המצב כשכל הרצונות הנמצאים מתחת ל"פרסה" עולים למעלה, כלומר, נכללים באור המאיר מעל ה"פרסה" (ראה ציור מס' 2).

זה הקיום העתידי שלנו, המימד הבא שלנו, העולם העליון. באופן כזה האנושות מחולקת לשניים, ועבור כל אחד מהחלקים יש שיטת איחוד משלו.

עבור חלק אחד, זוהי שיטת איחוד המסייעת להשתוקקות מעלה, כדי למשוך את האור העליון, לגלות בצורה ברורה בתוכם את האור העליון, את הבורא. ועבור החלק השני של האנושות, שפשוט משתוקק לקיום טוב יותר, ובורח מהייסורים, צריך לתת את אותה שיטת האיחוד שהוא יכול לממש, ובאופן כזה שני החלקים יגיעו לאחד שלם.

לכן היום עבור העולם חשוב ביותר האיחוד, הקבלה של השיטה האינטגרלית והשימוש בה. אנחנו צריכים להבין עד כמה האנושות זקוקה בה, ולהפיץ אותה, כשאנחנו מבליטים מתוך הקבלה רק את אותו החלק המותאם להמונים.

אנחנו צריכים ללמד אותם באותו האופן שאנחנו מלמדים את הילדים. הרי אנחנו לא מלמדים את הילדים חכמות עמוקות, אלא מראים מתוך דוגמה מה טוב עבורם במידה שבה הם יכולים להבין את זה ולהשתמש בזה.

שיטת איחוד הבריאה מיועדת לכך שבה יתגלה הבורא. והוא יתגלה בהמונים דרכנו.

דווקא דרכנו (חיצים אדומים בציור מס' 1) יעבור עליהם האור העליון. על כך מדובר ב"הקדמה לספר הזוהר".

התפשטות השיטה האינטגרלית נחוצה גם באירופה, ביבשת שחווה מתח כה רב, כיוון שהיא מפותחת יותר מיתר חלקי העולם, בה מורגש הלחץ הזה, המשבר הרב צדדי.

אם אנחנו נוכל לתקן כאן את המשבר, לפחות באיזה שהוא אופן, לקדם את החכמה על איחוד האנושות בצורה המותאמת להמונים, כלומר, בצורת החינוך וההשכלה האינטגרלית, שיתוף הפעולה האינטגרלי, בכך אנחנו קודם כל נקדם את עצמנו.

בכך אנחנו נעשה נחת רוח גדולה לבורא, כיוון שמיתקנים "הכלים השבורים" שלו, ובתוך ה"כלים" האלו שעוברים תיקון ישנה אפשרות להתגלות למי שמהווה את מטרת הבריאה.

לכן השיטה האינטגרלית חשובה מאוד עבור כולם. אנחנו מפתחים אותה עבור ילדים, מבוגרים, זקנים, אנחנו פותחים קורסים, עורכים סדנאות שונות ואירועים אחרים עבור קהל רחב ביותר. אנחנו חושבים שהיא חשובה מאוד גם לנו, כיוון שאם אנחנו לא נעסוק בזה, לנו, ל"בני ברוך", לא יתנו שום התקדמות, הרי אנחנו קיבלנו אותה רק כמקדמה, רק כתנאי שאנחנו נחשוב על יתר העולם.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס אירופה, 22.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"לגו" של כל האנושות
הכוח הוא בראש
רצון, נקודה ואור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/J45xL

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest