דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מצרים, זה בינינו

מצרים, זה בינינו

שאלה: מה ניתן לקחת מכל התהליך של יציאת מצרים עבור העבודה הפנימית היום יומית שלנו?

תשובתי: אנחנו צריכים לשאוף ולהשתוקק רק למצב אחד, לחיבור בקבוצה. הקבוצה היא מיני-אנושות. איננו יכולים לפעול מייד בקנה מידה עולמי, בכל המסה של האנושות, אולם בקבוצה אנחנו יכולים לעבד את כל עקרונות הקשר בין בני האדם. שָם אנחנו נגלה את כל המצבים: "ירידה למצרים", "שקיעה בתוך מצרים", "בריחה ממצרים". נרגיש שנאה כלפי פרעה – האגואיזם, המכות ממנו, הבירור של הטבע שלנו.

כל זה מתברר במקום אחד, בקשר שלי עם החברים. ה"זולת" עבורי זה החברים. הרי אינני יכול להתחיל לאהוב את כל העולם. עבורי הקבוצה מצטיירת ככל האנושות, בה אני יכול לעַבֵד את כל התכונות הפנימיות שלי. בכל פעם שאני משתדל להתחבר עם החברים ומגלה בתוכי את השבירה, השנאה והדחייה מהאחרים, אני עורך בירורים פנימיים חדשים.

יכול להיות שהברורים האלה הם עדיין העבודה "במצרים" או אפילו "לפני מצרים". אך זה לא חשוב, בינתיים איננו יכולים להבדיל באופן מדויק בין השלבים האלה. ובכלל, עד ליציאה ממצרים אין לנו אבחנות ברורות. רק בהמשך אנחנו מתחילים להבין מה בדיוק עברנו. הרי כל העבודה הזאת מתרחשת בחושך, בשליטת הרצון האגואיסטי, כשאני איכשהו משתדל להיות בו, איתו או נגדו. ולכן הבירורים האלה אינם ברורים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 13.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
"זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים"
הבריחה ממצרים, שמורגשת בלב
להתאחד ללב אחד רוחני

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest