מצפן שאף אחד לא צריך

שאלה: החיים שלנו הם שרשרת מתמשכת של אירועים, פגישות, מצבים, סדרה של שאלות שדורשות תשובות. מה שהיה מאוד מועיל לנו בדרך הוא ה"חוש" המיוחד, היכולת להבחין בין טוב לרע, בין מועיל למזיק, כדי לא למעוד ולצעוד בכיוון הנכון.

ובוודאי היינו בשמחה מקנים מיומנות זו קודם כל לילדים. הרי, אם הם יהיו מסוגלים להבחין בין טוב לרע, הם לא היו "יורדים מהפסים" והיו יכולים לממש את חייהם ביעילות.

לעתים קרובות קורה כך, שכוונות "טובות" מובילות אותנו לצרות. לפעמים האדם משלם על הטעות בהצלחה שלו, או להיפך, הטעות עוזרת לו במשהו. אבל אנחנו לא צריכים טעויות, אנחנו זקוקים לשיטה שתאפשר לשמור על הכיוון הנכון בכל עת.

כיצד ליצור "מצפן" כזה, שהוא בכל המצבים ובכל הנסיבות יצביע ל"צפון", לדרך הטובה? כיצד להבין מהו טוב, ותמיד לשאוף אליו?

תשובה: אכן, בהתחלה אני אפילו לא יודע מה טוב ומה רע. ילד רוצה מגוון של דברים, אבל רק חלק מהם הוא לפעמים מקבל מהוריו. ולפעמים אומרים לו: "לא, זה לא טוב בשבילך, זה יזיק לך". כך הוא לומד מה זה רע.

ובנוסף, הוא לומד מה זה טוב, אם כי, למען האמת, ה"טוב" הזה לעתים קרובות לא מוצא חן בעיניו. "תהיה ילד טוב: תשמע, תלמד, תעזור…". לפעמים קורה, שעצם המושג הזה "ילד טוב" מרתיע את מי שאליו הוא מיועד.

לכן, אנחנו צריכים, בסופו של הדבר, להבחין מהו טוב ומהו רע. משום מה, המושגים הללו אינם מוחלטים. בעולם שלנו, אין "תגים" אוניברסליים המשקפים את כל המגוון הרחב בין שני ההפכים האלה. ולכן הכול כאן תלוי בחינוך.

בדרך כלל, בחברות, עמים, תרבויות שונות ישנן מוסכמות שמקובלות על כולם על מה זה טוב, ומה זה רע. אבל, יחד עם זאת, בכל עם קיימת מחלוקת באשר לשאלה מה זה טוב. לכן בסופו של דבר יש רק הגדרות מעורפלות המשאירות הזדמנות לפרשנויות חופשיות.

מצד שני, ברגע שהאדם משוכנע במשהו, והוא החליט לעצמו שדבר מסוים הוא טוב, קשה מאוד לשכנע אותו ולהסביר שטוב, זה משהו אחר לגמרי.

קריטריונים אלה תלויים בתכונות המולדות שלנו, בהורים, בחינוך, בחברים, וכן הלאה. תמיד כואב לנו מאוד לשנות את הערכים שלנו, את התפיסה שלנו לגבי טוב ורע.

לכן, אנחנו צריכים קריטריונים שנמצאים מעל כל ההסכמות והספקות, קריטריונים שאינם תלויים בפלטפורמה פוליטית, במצב כלכלי, במעמד חברתי, בצבע עור, וכן הלאה. אנו זקוקים לתפיסה של טוב ורע שנמצאת מעל האנושות, מעל כל ספק. רק אז, אם אני שומע, רואה, מבין שזה כך, אז אני יכול להתאים את החיים שלי ואת המעשים שלי לתפיסה זו.

מסתבר, שהאקסיומה על טוב ורע עבור האנושות חייבת להיות "כתובה בשמיים". ולאחר מכן, בהתאם לכך, אנחנו נתחיל לברר כיצד להבחין בין טוב ורע בווריאציות והיבטים שונים. כאשר ההבדל הוא גדול, אנחנו יכולים בקלות לפתור את הבעיה הזאת, משום שכולם יכולים לראות את הניגוד.

אבל כאשר זה מגיע לדקויות שלא כל אחד מסוגל לראות, צריך לחנך את האנשים, ללמד אותם "לחוש" רע ו"לחוש" טוב. בדרך זו הם יוכלו להבחין בדקויות, בגוונים, ולמצוא פתרונות נכונים.

כישרון זה יכול להתפתח בכל אחד מאיתנו. "עץ הדעת טוב ורע", מייצג דווקא את היכולת הזאת. למעשה, העץ הזה מקיף את כל העולם כולו, את כל חיינו.

שאלה: איפה אנחנו יכולים לקבל את הכישרון הזה?

תשובה: מי בעצם צריך את זה באמת? מי כבר מבין את נחיצותו?

עד שהאנושות, בדומה לחמור עקשן, לא תיכנס עם "הראש בקיר" ותראה שאין לאן להתקדם, שמגיע החושך, היא לא תקשיב, לא תנצל את ההזדמנות כדי לפתח בתוכה את ה"חוש" לטוב ורע.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 393

ידיעות קודמות בנושא:
הכְוונה נכונה
פעולה לא פשוטה, אבל מובנת מאוד
לקיים את המוטל עלינו