דף הבית / חינוך, ילדים / מציונים לערכים

מציונים לערכים

שאלה: לא מזמן השתתפתי בפגישה שבה דנו בין היתר בחלופה למערכת הנוכחית של ציוני הבגרות. השיטות הקודמות התיישנו, אז איך בכל זאת צריך למדוד את התלמידים?

תשובתי: ניגש ישר לעניין. כל מה שאנחנו רוצים מהאדם זה שהוא יוכל לתקן את נשמתו. לשם כך בני האדם נולדים, ולצורך זה הם חיים. ואם אנחנו לא משיגים את זה, אנחנו ממשיכים בגלגול הבא. ולכן רק מתוך נקודת המבט הזאת אפשר לגשת לכתיבת המלצות כלשהן.

בכלל לא חשוב אילו ציונים הילד יקבל בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גיאוגרפיה וכדומה. יכול להיות שהוא לא כל כך מוכשר במקצועות האלה, אבל יש לו כישרון להופיע בקרקס. וגם יכול להיות שמישהו נמשך למוזיקה ו"מזייף" במתמטיקה.

אבל אנחנו מכניסים את כל הילדים לאותה הכיתה ודוחפים להם את אותו החומר, במקום לפתח את הייחודיות והאישיות שלהם. אנחנו מציבים בפני כולם סטנדרט אחיד, מכניסים את כולם לתוך אותה השבלונה, והלחץ של בית הספר מבשל את כולם בתוך אותה התבנית, ללא כל הבחנה.

היה צורך במערכת כזאת לפני 100-200 שנה, כדי להפוך את האיכרים לפועלים. אבל היום אנחנו נכנסים לתקופה חדשה. בתעשייה ובחקלאות יצטרכו לעסוק רק כמה אחוזים בודדים מכל האנושות. אנחנו נחלק בינינו את הנטל הזה, ועיקר העיסוק שלנו יהיה בעבודה הפנימית. הגיע הזמן לפתח את האדם כאישיות ולהעשיר את עולמו הפנימי. רמת הידיעות בכל המקצועות ה"כלליים" אינה יכולה לשמש כקריטריון. כולנו שונים זה מזה, והגישה הזאת פשוט לא נכונה.

באשר למערכת הציונים, היא מערכת פסולה לחלוטין. היא מאלצת את האדם לבלוע את מה שדוחפים לו: "זה מה שאתה צריך, קח את זה, תיחנק, ותרד ממני סוף סוף!". כי זה לא שאני מתפתח, אלא מחייבים אותי להפגין את הידע שלי בעל פה ובכתב.

אי אפשר לגשת לבניית האדם עם סטנדרטים כלליים משותפים. חייבת להיות כאן גישה אישית. ולכן המקצוע העיקרי צריך להיות התפתחות האישיות, הבנת החיים והקשרים ההדדיים בין בני האדם. מי אני? באיזה עולם אני חי? האדם צריך לגלות את זה במסגרת השיחות והדיונים, וצריך לפקוח לו את העיניים, להראות לו את החלקים של הפסיפס הכללי ולהסביר לו את מהותם. לא עוד להושיב ילדים מול ספרי לימוד שנותנים ידע, אבל לא הבנה. זה מטמטם אותם ומבלבל אותם לחלוטין. לאחר מכן האנשים לא יכולים להתנתק מהטלוויזיה וממשיכים לחיות כמו מהופנטים. אולי עבור השלטונות זה היה טוב, אבל בסופו של דבר אין כאן שום דבר טוב.

לכן, יש לבטל את הציונים. כל מדריך ומחנך ייתן את הערכתו על התלמיד. הכיתות יהפכו לקבוצות ויעלו יחדיו על מסלול משותף של למידה, של חיבור, של פעולות משותפות, והעיקר – של חינוך. האדם לא צריך לדאוג לציונים כלשהם. להיפך, אם הכנת אותו, הוא יבדוק את עצמו בהתאם לסולם הערכים שהצגת לו. הוא יבין מה הוא רוצה לעשות בחיים, למה הוא מסוגל, ממה הוא יכול לשאוב הנאה ולגרום הנאה לאחרים.

ואז הוא יבחר במקצוע שאליו הוא ירגיש משיכה ושבו הוא ינחל הצלחה. כי אתה הרי מלכתחילה מלמד אותו ומחנך אותו: אתה לוקח אותו למקומות שונים ומראה לו את החיים על כל רבגוניותם. כבר בשנים של בית הספר הוא יוכל להתנסות בעבודות כלשהן וכך למצוא את ייעודו.

בעבר האנשים היו מתחילים מגיל צעיר ללמוד מקצועות ולרכוש ניסיון מהמבוגרים. צריך שיהיה מגע אישי עם המדריכים המקצועיים, ולא יחסים רשמיים כמו היום.

כשבני האדם ילמדו למצוא לעצמם עיסוק כלבבם, ירד מספרם של הנרשמים להשכלה גבוהה, וגם האוניברסיטאות עצמן ישתנו. בימינו רבים מתחרטים על המקצוע האקדמי שבו בחרו בטעות או מתוך הכרח, ולאחר מכן הם סובלים כל החיים. מערכת החינוך צריכה לאפשר יותר חופשיות. הציונים היבשים ותוכניות הלימוד שאינן תואמות את המציאות הנוכחית – הורסים אותנו. מהילדות הם לוחצים על בני האדם ומגבילים את התפתחותם.

אך האדם צריך להתפתח לקראת החברה, לקראת הסביבה, בכך שיעבור מהניתוח העצמי לניתוח העולם. כשהוא ייקלט לתוך העולם והחברה, הוא ירגיש שהוא מהווה חלק אינטגרלי לחלוטין ממנה. וזאת התוצאה הנכונה של החינוך. האדם פשוט ירגיש: "אני אחראי על העולם, והוא שלי". יהיה לו טוב בעולם, וגם העולם יעריך את השקעתו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 26.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אהבה היא לא ותרנות
הדוגמא הטובה ביותר
הערך שלנו הוא החיבור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YCakm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest