מציאות או חיים בין הדמויות?

זוהר: פרשת תזריע: כל העולמות, עליונים ותחתונים, נמצאים באדם. כל, מה שנברא בעולם, נברא למען האדם.

אנחנו מרגישים הכול בתוכנו, ואיננו מרגישים שום דבר מחוץ לנו. איננו יודעים היכן אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים באיזה סרט שמוקרן בתוכנו, כמו סרט נע, וכך אנחנו מרגישים את העולם. איננו יכולים לצאת מהסרט הזה, להרגיש משהו "מחוץ לו" ולהבין מה מהווה מציאות אמיתית בפני עצמה, כיצד היא נראית מבחוץ, מהצד, בצורה אובייקטיבית.

ב"מבוא לספר הזוהר", בעל הסולם מסביר שאנחנו מרגישים את המציאות בתוכנו. בחלקו האחורי של המוח נמצא מקרן, וכל מה שאני תופס בפנים הוא מקרין לי "החוצה", לכן אני "רואה" כאילו שמשהו נמצא מחוץ לי. אז אני לוקח אותם בידיים, אוכל ושותה אותם, משתמש בהם, מסתובב ביניהם. אני חי עם דמויות שיצרתי בפנים, והם נדמים לי כקיימים מבחוץ. לכן העולם שלנו נקרא עולם מדומה. כי הרי אני מקנה לו צורות. יוצא שאם אני משתנה, אז תמונת המציאות שאותה אני תופס ורואה מסביב יכולה להשתנות.

יחד עם זה המציאות הזאת, היא חיה, ולא מצוירת על הנייר או בדמיונות שלי, מאחר והמכשיר הזה הנקרא "אני", יוצר בעצמו לפניי את המציאות החיה הזאת. אם אני יכול לראות את הסרט הפנימי שלי לא דרך המקרן האגואיסטי "שבתוכי", אלא דרך מקרן אלטרואיסטי "לאחרים, ממני", אז אני אראה את המתרחש מבחוץ – בפנים, הכול בתוכי, במציאות האמיתית (ברצון).

מתוך התוכנית "קבלה למתחיל", 20.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
"מבחוץ" – סימן שזה עמוק יותר בפנים
המטריקס של המציאות שלנו
שאלה של חיים ומוות