דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מציאות או אשליה סובייקטיבית?

מציאות או אשליה סובייקטיבית?

שאלה: עוד בתלמוד נכתב ש"כל הפוסל במומו פוסל", כל אחד שופט במידת הקלקול שלו, כלומר, כבר אז אנשים הבינו שבכך שיישנו את תכונותיהם, יוכלו לראות עולם. האם אפשר לומר שהקשר עם אחרים ניתן לאדם רק כדי לבדוק את יחסו כלפיהם, כי מה שאדם רואה באחרים זה את השלילי, ומה שרואה בתוכו זה תמיד חיובי? ואיך אפשר להשתמש בזה לצורך התקדמות?

תשובתי: העולם החיצוני קיים רק בתפיסת האדם ואילו הוא אינו יכול לומר האם הוא קיים מחוץ לו. למשל, אדם שחי היום ומחר כבר לא, האם העולם ימשיך להתקיים או לא? האדם אינו יכול לקבוע ולהוכיח זאת. אף אחד אינו יכול לקבוע ולהוכיח זאת כולל ניוטון, מפני שביחס לכל אחד מאיתנו כל העולם זה אשליה סובייקטיבית מוחלטת. אפשר לטעון שאנו רואים כיצד אדם מת והעולם ממשיך להתקיים, אבל איפה הוא ממשיך להתקיים, במה? באלה שממשיכים להתקיים העולם קיים, אבל ביחס לאותו אדם שמת איננו יכולים לקבוע דבר, מפני שאנו לא נמצאים בהרגשתו ולכן האדם נברא ככזה כדי להעביר את היחס שלו לאחרים, זה מהווה עבורו מדד ליציאה שלו מתוך עצמו להרגשת העולם העליון, מחוץ לעצמו. העולם מחוץ לאדם, זהו העולם העליון.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 18.9.2016

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2cisG

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest