מצווה לא לשלב אצבעות

photo_rav_gh70_095.jpg

שאלתו של מיכאל: בטעות נכנסתי לויכוח עם אדם דתי על חוכמת הקבלה, ובטעות התגלגלה לשיחה לעניין של שילוב אצבעות הידיים. אותו אדם דתי אמר לי בלהט רב, שהאר"י כתב שאסור לאדם לשלב אצבעות כי יש בכך ערבוב של דין ורחמים, ושכל מקובל מתחיל יודע שלא עושים דבר כזה.

אותו היהודי הוסיף ואמר שחז"ל הזהירו אותנו לא ללמוד מאדם שעושה דבר כזה! אדם העוסק בקבלה ואינו שומר על דבר קטן, אין לו יראת שמיים ואין לו אמונה אמיתית בקדושתה של התורה. עוד הוסיף ואמר לי אותו יהודי דתי, שאדם הקורא בדברי האר"י על האיסור לשלב אצבעות, ויושב בפני קהל ועושה זאת, הוא אדם שאין בו כל יראת שמיים…

ברצוני לשאול מהו העניין של שילוב ידיים, שכה הרתיח אותו?

תשובה: אני באמת שוכח לפעמים, ומשלב אצבעות. יש מי שזה מאוד מעצבן אותו. רב"ש גם שמר על עצמו כדי לא לעשות זאת בציבור.

הספרים הקבליים כתובים בשפת הענפים. בספרים אלה, משתמשים המקובלים במילים מהעולם שלנו, ומתארים באמצעותן את העולם הרוחני, את החלקים של הגוף הרוחני, את תכונות הנשמה ופעולותיה. הם עושים זאת באמצעות כינויים של חלקי הגוף ושל פעולות בעולמנו.

אם כתוב שאסור לשלב אצבעות, הכוונה היא שאסור לחבר קו ימין וקו שמאל, כלומר, תכונות נתינה וקבלה. אלה שאינם מבינים שהתורה מדברת על תיקון תכונות האדם, ולא על תנועות פיזיות, מָפנים את כל תשומת לבם רק למצב (לפעולותיו) של הגוף הבהמי. כמובן שאסור ללמוד את חוכמת הקבלה, אצל אדם שמשלב בין קו ימין לקו שמאל ללא מסך. הרי יצירת המסך ביניהם היא העבודה הרוחנית שלנו!

יש גם מנהג לא להוריד את הידיים מתחת לחגורה, כי מתחת לחגורת הפרצוף הרוחני, נמצא אזור הקליפות. ישנם אנשים, שכל חייהם לא יוצאים מירושלים, כי ירושלים הרוחנית היא תכונת הנתינה, שממנה אסור לרדת לתכונת הקבלה. בכלל, כל המנהגים, בלבוש ובהתנהגות, שנהוג לקרוא להם בשם "מצוות" – אינם מצוות, אלא טקסים.

המצוות הן אך ורק התיקונים של 613 הרצונות האגואיסטיים של הנשמה, מ"שנאת חינם" ל"אהבת לרעך". לשם כך ניתנה התורה, כמו שכתוב: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". ועוד כתוב גם, שלא אכפת לקב"ה איך שוחטים את הבהמה, מהצוואר או מהעורף, (בצורה כשרה או לא), אלא המצוות ניתנו לתיקון של האגואיזם – כלומר, לא לצורך הביצוע הפיזי שלהן, אלא הרוחני. אבל כיום אנחנו עדיין בגלות (מהרוחניות), ולכן הדת עדיין קיימת, ומכתיבה את הביצוע החיצוני ולא הפנימי.

לכן אני ממליץ: אל תדבר עם מי שזמן התיקון שלו עוד לא הגיע! ובכל זאת, יש טעם בביצוע חיצוני של מנהגים, כי למרות שהאדם לא מתקן את עצמו בכך, הוא רוכש מסגרת התנהגות גשמית.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/54RWC

One comment

  1. שאלה:
    מה לגבי שילוב אצבעות עם אדם אחר? האם גם זה מהווה בעייה?
    תודה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest