דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך

מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך

בעל הסולם הוא מורה הדרך שלנו, וזה אומר, שאני חייב לקבל את כל מה שכתוב בספרים שלו כאמת מוחלטת. אם אני מסוגל להבין את מה שכתוב בשׂכל שלי, אז ודאי שאני מסכים, אבל אפילו אם לא מובן לי, אז אני מסכים בלי השׂכל. כי אחרת אני לא אגיע למטרה הרצויה.

"מורה דרך" נקרא, שהוא הולך כמה צעדים לפניי ואומר לי: "בוא אחריי, ימינה, שמאלה, ישר!", ואני הולך אחריו. אני לא רואה את הדרך, אבל הוא כן רואה, לכן הוא הולך לפניי. ולכן, כאשר אני מרים את הרגל כדי לעשות את הצעד הבא, אני לא יודע איפה לשים אותה, אלא אני שואל אותו: "האם לשים ככה?". והוא עונה: "ככה! ועכשיו תיקח יותר שמאלה. לא כך שמאלה, אלא עוד יותר שמאלה". ואני הולך לפי ההוראות האלה. זה נקרא ללכת אחרי מורה דרך.

אפילו בעולם שלנו זה נעשה אותו הדבר. אם אני הולך לטפס על הרים או לאיזה מקום מסוכן אחר שבו אני לא מכיר את הדרכים, אז אני מפקיד את חיי בידיו של מורה דרך. זה לא מדריך טיולים בלונדון. זה נקרא "מקור", מורה דרך.

מורה הדרך בקבוצת "בני ברוך" הוא בעל הסולם. אם אתם רוצים ללמוד איתנו, אז תדעו שאנחנו לומדים לפי המקור שלנו. ואם לא, אז צריך לחפש מקום לימוד אחר, מקור אחר. כך אמר לי הרב"ש כאשר שאלתי אותו כיצד אני יכול להיות בטוח שאני נמצא במקום הנכון. אני הייתי בן שלושים, מלא כוחות, היה לי הכול, בריאות, כסף, משפחה, כל מה שצריך לחיים. ואני גם כן שאלתי אותו: "אני הולך אחריך וצריך להשקיע בזה 20 שנה עד שאני אשיג איזו תוצאה. אם הדרך תתברר כשגויה, אז זה יתברר לי כשאני אהיה בן 50, וכבר יהיה מאוחר לתקן משהו בשנים הספורות שנותרו לי. איך עכשיו אני יכול להיות בטוח שאני נמצא במקום הנכון?". והוא אמר לי: "לך תחפש".

אני הייתי מאוכזב מהתשובה. היה נדמה לי, שאם הוא מדריך רוחני אז הוא צריך לייעץ לי בבחירה נכונה. אבל זו הייתה העצה שלו: "אתה צריך לחפש בעצמך, אני לא יכול להגיד לך". כי אם בחרת באיזה מקום, אתה צריך לקבל את המדריך וללכת אחריו בעיניים עצומות. הוא הופך להיות בשבילך הראש.

לכן אם מישהו מטיל בי ספק, אז תבדקו אותי ביחס לבעל הסולם. אני רק אשמח מאוד, כי אני רואה את תפקידי רק כמגיש אותו לקהל. ובהתאם לזה האדם צריך לבדוק האם הדרך הזאת מתאימה לו או לא. חבל לבזבז זמן וללמוד לחינם אם הוא לא מסכים עם השיטה הזאת.

אבל אם האדם כבר החליט ללמוד באחת הקבוצות השייכות אלינו, אז לא יכול להיות שחלק הוא יקבל וחלק לא. יוצא, שהוא מקבל החלטה על בסיס האגו שלו, שהוא יותר חשוב לו מאשר הדרך שבה אנחנו לומדים והולכים. אני מכבד את דעתו, אבל אי אפשר להתקדם ללא הסכמה ב"למעלה מהדעת". לפעמים, כאשר אתה נגד ובכל זאת מקבל את דעת העליון, אז אתה יכול להתקדם. אם אתה לא מסכים באיזה שהן שאלות רוחניות מפני שאתה לא מכיר ולא משיג אותן, אז זה טבעי. אבל אם אתה לא מסכים עם המורה בקשר להחלטות על פעולות גשמיות, שזה בהתאם לשׂכל הגשמי שלך, במישור הגשמי, אז זה לא יכול להיות. כי ברור לך כיצד לבצע אותן. לפעולה הזאת לא נדרשת לך "אמונה למעלה מהדעת".

אבל איפה שיש אמונה, שם צריכים את השפעת הקבוצה. כאן יש תנאי פשוט: או שאתה מסכים ומקבל, או שאתה לא שייך ולא תתקדם בדרך שלנו אפילו בחצי צעד. אדם צריך לעשות דין וחשבון לעצמו, אם הוא לא מסכים עם המורה ביחס לפעולות גשמיות, אז מכל שכן הוא אף פעם לא יסכים בשאלות הרוחניות. הוא רק משלה את עצמו כאילו ששם הכול בסדר אצלו, אבל לא ייצא לו כלום מהעבודה שלו. ולכן יש כל כך מעט אנשים שמגיעים למטרה.

מתוך שיעור על אגרת כ"ו של בעל הסולם, 13.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה ללא שום פשרות
אדם שגילה את הדרך לגאולה
ללא כבוד כלפי המורה והקבוצה, אין דבקות עם הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wgYPd

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest