דף הבית / קבלה ומדע / חושבים מדע / מעל מהירות האור?

מעל מהירות האור?

שאלה: הגילוי החדש של הפיזיקאים הגרעיניים, לפיו ישנה אפשרות שתנועתו של החלקיק ניטרינו עולה על מהירות האור, עדיין לא זכה אפילו לתגובות. עד כדי כך זה הפתיע אותנו. האם הדבר מאיים על חוקי הבריאה, על האנושות?

תשובתי: הכול קיים בתוכנו. הכול מורגש בתוך האדם וקיים בתוך האדם, בתוך החושים שלו.

זה לא שזה קיים מבחוץ ומורגש על ידינו בתוך החושים שלנו, בהתאם ליכולות שלנו: האדם מרגיש בצורה שבה האדם מרגיש ואילו הבהמה מרגישה בהתאם לצורה שבה היא בנויה ומסוגלת לקלוט, וכך כל אחד בצורה אחרת.

לא. זה הרבה מעבר לזה: שום דבר בכלל לא קיים מחוץ לנו. וכל מה שאנחנו מרגישים: אני והעולם שסביבי – קיים רק בדמיון שלי, בתמונה שנבנית בתוך הרצון שלי. הרצון הוא החומר שלי, ואני מרגיש בתוכו את עצמי ואת כל מה שנראה לי שקיים מחוץ לי.

הרצון שלי כל הזמן מתפתח ומתרחב בכמות ובאיכות, ולכן העולם נראה לי מפותח כמותית ואיכותית. בגלל זה אני כל הזמן מגלה בו תופעות וקשרים חדשים. מאז ימי האר"י (המאה ה-16) הרצון שלי החל לנוע בהדרגה לקראת ההשתוות עם האור, עם מי שיצר אותו. הרצון המפורד והאגואיסטי התחיל להתחבר, ולכן התחילה תקופת הגילויים הגדולים של ההתפתחות הטכנולוגית והרוחנית: העולם (בתוכי) התחיל את התנועה, את השינוי.

החל מהמאה ה-20 התנועה הזאת התגברה, והיא הולכת ומתגברת כל הזמן. ולכן אנחנו מרגישים שהעולם משתנה במהירות הבזק. מאמצע המאה ה-20, החומר של העולם, הרצון שלנו, התחיל את השלב הבא של חיבור החלקים הנפרדים השבורים שלו (של האגואיזם האינדיבידואלי). בגדול, השלבים הללו החלו לאחר הכרת האגואיזם כרע (במלחמת העולם השנייה). ואז התחילה תנועתם של הצעירים לקראת הרוחניות: במסגרת מועדון רומא ואחרים, והחל גם הגילוי ההדרגתי של חכמת הקבלה על ידי בעל הסולם.

מתחילת המאה ה-21 הרצון התחיל לדחוף אותנו למעשים עוד יותר אגואיסטיים, מכיוון שהוא נעשה עוד יותר אינטגרלי (מחובר מהחלקים השבורים). התחלנו להרגיש את הרצון כעוד יותר אגואיסטי. התחלנו להרגיש בו את העולם הגלובלי והאינטגרלי, שמיום ליום נעשה יותר ויותר קשור הדדית. כך משתנה הרצון שלנו ומה שמורגש בתוכו, שנקרא "העולם".

מתחילים להתגלות לנו חוקי האינטגרציה של הרצון, ואנחנו חייבים לנהוג על פיהם. אך לא בצורה אינסטינקטיבית, אלא בהתאם למטרת הטבע (או הבורא, שהם היינו הך), מתוך הכרה! כלומר, מתוך הבנתנו והסכמתנו. על ידי זה אנחנו מתחילים להבין את הטבע/הבורא ומתקרבים אליו. מטרת התפתחות הרצון/האגואיזם היא להביא אותנו להבנה המלאה, להשתוות עם הטבע/הבורא, שתביא אותנו למצב הגבוה ביותר.

אנחנו נמצאים כעת בתחילתו של תהליך ההבנה וההכרה הזה. לכן אנחנו מרגישים את המשבר, שגורם לנו לחוש שאיננו מבינים מה קורה. ולכן מתגלה חכמת הקבלה. בלעדיה לא נוכל להבין את הדרגה הבאה של התפתחותנו, מפני שהיא נמצאת במישור חדש – לא בתוך האגואיזם (החשיבה הדיסקרטית) אלא בחשיבה האינטגרלית (האנלוגית) שחסרה לנו.

כדי שהיא תופיע, כולנו (100%) צריכים להתקדם לקראת החיבור. ואילו חלק מאיתנו (1%) צריכים, בהתאם לרצוננו, ללמוד על המצב הבא ולהשתוקק להיות דומים לו. עבור כל היתר (99%) מספיק להשתוקק לחיבור ביניהם, לצדק, לטוּב לב, להשלמה הדדית. והברית הכללית בין האחוז האחד ל-99% תביא אותנו למטרת הבריאה.

מכיוון שהרצון שלנו נעשה, בלית ברירה, יותר ויותר אינטגרלי, אנחנו נגלה בו יותר ויותר תופעות וחוקים גבוליים, בין העולם האינדיבידואלי והעולם האינטגרלי, בין האגואיזם לאלטרואיזם. אחת מהתופעות האלה היא התופעה של "מעל מהירות האור". הרי כל העולם שלנו, כפי שקבע הרמב"ם (במאה ה-12) קיים מתחת למהירות האור. וכאשר נעבור להרגשת העולם האינטגרלי, לעולם של האגואיזם המתוקן, אנחנו נרגיש שם חוקים שונים לחלוטין – חוקי העולם העליון, שעליהם מסופר ב"תלמוד עשר הספירות".

ידיעות קודמות בנושא:
כללי המשחק החדשים
לפני הקפיצה
זמן השינויים האיכותיים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GJzat

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest