דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / מעגלי האור המתפשטים

מעגלי האור המתפשטים

שאלה: האם יוצא, ש"ערבות" זה איזה קוד מאגי לפעולת התקשרות בין אנשים?

תשובתי: ערבות, זה לא קוד, זה כלי רוחני, זה הקשר בינינו, זו התכללות הדדית בינינו. להיות ערב שלך, זה נקרא, להיות ערב שאני ממלא את ה"כלים" שלך. אני בזה, בצורה מחויבת, מוחק ומבטל את האגו שלך.

מספיק לקחת שני תינוקות ולהשוות ביניהם. אחד מהם מרגיש את עצמו עטוף בדאגה אימהית ולכן הוא שמח ומאושר, גדל ומתפתח במהירות. והשני, יתום, שגדל בבית יתומים ומרגיש בפנים שאיש לא צריך אותו ואף אחד אינו דואג לו. עד כמה שהראשון בטוח ורגוע, שלא יחסר לו כלום, ועד כמה שהדאגה הפנימית על עצמו של התינוק היתום כל הזמן אוכלת אותו.

כי בזה שאתה דואג לחבר, אתה מנטרל את האגו שלו. הוא כבר לא יכול לדאוג לעצמו. כל הקבוצה סובבת אותו, כמו אימא דואגת שממלאה את כל הרצונות שלו. וזה לא מתבטא בפעולות פיזיות. על ידי הדאגה שלנו אנחנו מושכים את המאור שמנתק את האדם מהאגו שלו. והוא בעצמו אינו מסוגל לעשות את זה.

רק המאור פועל כאן. אנחנו רק פותחים עבורו מבואות, צינורות בכל מיני כיוונים, ובכך מאפשרים לו לפעול. אני יכול לפעול עליך כחבר, כך שאני מנטרל את האגו שלך. ואתה בעצמך אינך מסוגל לעשות את זה. אם אנחנו כולנו נתחיל לחשוב ולדאוג לך, אז אתה תפסיק לדאוג לעצמך.

זה חוק התפקוד של הגוף הבריא. וכאשר הגוף הכללי שלנו, כמו של אדם אחד, מתחיל עכשיו להבריא, בזה שמשחזר את הקשרים המנותקים, אז כך הוא מתחיל להתנהג. יותר מזה, בזה שאנחנו מתחילים לדאוג לך, אנחנו בהכרח מחייבים אותך לדאוג לכולנו. אנחנו כאילו מקרינים עליך אור ואתה מתחיל לדאוג לכולם במקום לדאוג לעצמך.

זה נקרא "ערבות". אף אחד לא פועל באופן עצמאי, אלא רק כולם כלפי כולם. ובסופו של דבר, האור עושה הכול, אנחנו רק חייבים ליצור את היחס הנכון בינינו. תאר לעצמך, שבינינו נמתחים קרני אור שקושרים את כולם בינינו. אני מנטרל בכל אחד ואחד את האגו שלו, אני מחייב כל אחד להתעלות מעל לאגו שלו ולהשפיע לאחרים. והוא לא צריך בשביל זה לעשות כלום, אחרים יחייבו אותו להשתנות ולהיתקן.

ודאי, שאנחנו לא נוכל לעשות כזה שינוי בעצמנו על עצמנו. אבל אם אנחנו מתייחסים בצורה כזאת כלפי אחרים, בא האור ועושה הכול.

איך אתה חושב, האם זה קשה לשנות את הטבע שלנו? מצד אחד, זה בלתי אפשרי. אבל מצד שני, קל מאוד! כי אנחנו לא צריכים לשנות אותו בעצמנו, אלא לתת לאור לפעול! העבודה ההדדית, שנקראת "ערבות", יוצרת בנו תנאי שהאור יתחיל לזרום בינינו ויסדר הכול. ואפילו את ברית הערבות אנחנו לא כורתים בעצמנו. אנחנו רק מסכימים בעלמא, ואחר כך האור מממש אותו בנו: מתקן את ה"כלים" ואחר כך גם ממלא את ה"כלים".

כאשר אנחנו משיגים כזה שיתוף פעולה הדדי בינינו, אז אנחנו פונים לקהל הרחב כדי למשוך אותו לאותו החיבור עם זרמי האור שנשפכים מאחד לשני. כי אנחנו חייבים לדאוג לכל העולם. ואז כל העולם ירוץ אלינו. אנחנו לא צריכים לשנות את העולם בכוח הפיזי, אלא רק בזה שאנחנו מתחילים להקרין עליהם את אותו היחס, כמו לחברים. תחילה זה קורה בעיגול הכי קרוב, ואחר כך מתפשט לעיגולים יותר ויותר רחוקים. בכל מקום פועל אותו העיקרון.

הפצה, זה למעשה, הפצה של השיתוף ההדדי והדאגה ההדדית בין אנשים מעבר לעיגול הצר שלנו לכל האנושות. בדיוק זה מה שאומר רבי אליעזר בן רבי שמעון, שמדבר על כך שכל העולם חייב להיכנס למסגרת הערבות ההדדית.

אם אנחנו חושבים על זה בזמן ההפצה, אז זה נקרא שאנחנו מביאים אור לאנשים, ובזה הופכים לצינור מעבר לזרם של האור.

מתוך שיעור על מאמר ל"ח מספר "שמעתי", 01.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
פותח את הדרך לאור
כוח האור הוא נשק על
ערבות: לא חלומות ורודים, אלא האמת של החיים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/J5iNM

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest