דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מסע בצינור החצוצרה

מסע בצינור החצוצרה

laitman_2010-05_ny_9684860a56_b

על ידי היחס שלי לסביבה אני בעצמי מגדיר את תחום ההשפעה שלה, שבתוכו אני אתקדם לעיבור הרוחני שלי. המנהרה הזאת (כמו צינור של חצוצרה) נבנית על ידי ההתכללות שלי בסביבה. ככל שיותר אני נכלל בסביבה, כך המנהרה הזאת נהיית צרה יותר.

הסביבה עושה אותי כל כך רגיש לאחדות של "ישראל, אורייתא, קודשה בריך הוא", למרכז הקבוצה, שאני מתחיל לכוונן את השאיפה שלי בצורה מדויקת, כמו פעלולן שהולך על חבל מתוח ושומר על האיזון כל הזמן.

heb_o_rav_bs-shamati-070-be-yad-hazaka_2013-10-28_lesson_pic07

בכל מצב אני משתדל לעשות נחת רוח לבורא, ולכן אני עושה צעדים קדימה, לא מתפתל. אחרת, אני אסתובב מצד לצד, אתקל בקירות, ורק אחר כך אחזור לכיוון הנכון. אני בכל זאת אתקדם, אבל אתקדם על ידי מכות מהיתקלות בקירות, וזה בתנאי שיש לי קשר חזק עם הסביבה.

אם אין לי את הקשר הזה, הקירות של המנהרה נסוגים, הקוטר שלה גדל. ויעבור זמן רב לפני שאני ארגיש שקצת סטיתי מהכיוון "ישראל, אורייתא, קודשה בריך הוא", ונתקעתי בקיר כלשהו. רק אחרי שאני אקבל מכה ממנו, אני סוף סוף אזכר שלא שמרתי את עצמי במצב הנכון. אבל זה יקרה אחרי זמן לא מבוטל, והמכה עצמה תהיה חזקה הרבה יותר.

כנראה, שאם אני לא משקיע מאמצים כדי לשמור על ההתקדמות שלי, אלא סוטה הצידה לכיוון כלשהו, הדרך שלי מתארכת באופן משמעותי במרחק ובזמן. אני מתפתל במקום לנוע בקו ישר, ולכן לא חוסך לא בזמן, לא במרחק ולא בכוחות שלי.

heb_o_rav_bs-shamati-070-be-yad-hazaka_2013-10-28_lesson_pic07-2

ידוע, שהדרך הקצרה ביותר עוברת בקו ישר (3), והוא ארוך הרבה יותר אם "מזגזגים" (1-2). אם אני סוטה מהדרך, אני נתקע בקיר וחייב לחזור. זה אפילו לא חזרה לדרך הנכונה (2), אני חייב לחזור לנקודת המוצא ורק משם אני אוכל להתקדם. כל זה כרוך בבזבוז זמן וכוחות רבים, משום שהדרך מתארכת פי כמה.

וכל זה בתנאי שאני בכל זאת נמצא בקשר עם הסביבה ומשקיע בה מאמצים כדי שהם יתמכו בי, יעוררו אותי, ישפיעו עליי. כל מה שקורה בסביבה מתייחס לקו האחדות "ישראל, אורייתא, קודשה בריך הוא", משום ש"בתוך עמי אנוכי יושבת", וזה מגדיר את הקו הכללי של הסביבה. ובי תלוי עד כמה אני אתקדם בצינור הזה.

בעזרת הקבוצה אני בכל זאת מתקדם, אפילו אם אני "מזגזג". זאת גם דרך "אחישנה", אבל הזירוז הזה יכול להיות יותר או פחות גדול. אם אני לא משקיע כוחות בסביבה, וכתוצאה מכך, אני לא מרגיש את השפעתה החזקה, אני יוצא מעבר הגבולות של המנהרה.

בכל מדרגה מ- 1 עד 125 קיימים תנאים משלה, השונים ממדרגה למדרגה – יותר ויותר נוקשים. מה שבמדרגה הקודמת היה עדיין בתוך המנהרה, במדרגה הבאה כבר נמצא לגמרי מחוצה לה, כאילו אין לי שום חשבון עם הקבוצה.

לכן צריכים להיות מאוד זהירים. בפעם הקודמת השקענו הרבה כוחות בקשר בינינו, בהפצה, בסביבה. אבל עכשיו זה נחשב שלב שכבר עבר. עכשיו נדרש מאיתנו הרבה יותר – אם לא מאמצים חיצוניים, אז ריכוז פנימי. אחרת אנחנו נהיה כמו מבוגרים שיצאו לגמלאות וכבר לא מתקדמים בעבודה. בקדושה רק עולים, כלומר, מגבירים את המאמצים לעשות נחת רוח לבורא.

אם אתה לא מתקדם בדרך "אחישנה", אתה חוזר לדרך הטבעית של ההתפתחות ויוצא מעבר לגבולות של המנהרה. ושם מתעוררות תכונות רעות שמראות לך שאתה בכלל יצאת מעבודת ה'. ואז מגיע סבל גדול, שכאילו לוקח ממך זמן וכוח. אתה נאלץ לבזבז עליו הרבה אנרגיה. הרי, אם אתה לא היית מכוון למטרה ובזבזת כוח וזמן לכל מיני דברים מיותרים, עכשיו אתה תשקיע כוח וזמן כדי לחזור מהעיסוקים האלה חסרי המשמעות למצב הנכון.

לכן מעמיסים עליך בעיות שונות, מיותרות כביכול, שבהן אתה חייב להתעסק. ואז אתה כבר חוזר ל"הכרה" ושואף לעבודה הרוחנית. אבל יחד עם זאת, אתה תצטרך להתעסק בכל מיני בעיות גשמיות. אתה לא מסכים עם זה, אבל אין לך ברירה – אתה חייב לפתור אותן. וזאת כיוון שפעם, כאשר נתנו לך הזדמנות לעסוק בעבודה הרוחנית, אתה לא עשית את זה.

וזאת כבר תהיה דרך של ההתקדמות הטבעית, דרך "בעיתו". בכל מקום יש לנו חופש בחירה, באיזו דרך להתקדם.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 28.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אל תירדם מאחורי ההגה
הנקודה העיקרית של החיים
העיקר זה לזרז את הזמן

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hlYsy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest