קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
יש לי בעיה: אינני יודע כיצד להתקדם לעבר המטרה הרוחנית: אינני רואה אותה, לא יכול "לשׂים עליה את הכוונת". לכן אני צריך כל הזמן לבדוק ולנתח האם לא סטיתי מהמסלול. כי הרי אפילו סטייה קטנה ביותר בהתחלה, יכולה להביא לכך שאפילו אם אני אמשיך אחר כך ללכת נכון הלאה, אני לא אשׂיג את המטרה. אך יהיה נדמה לי שאני נע בכיוון הנכון, ואני אפילו לא אשׂים לב ש"סטיתי מהדרך". לכן, עדיף לי לעצור, לבדוק את עצמי, ואולי אפילו לחזור אחורה. יכול להיות שאז אני אוכל להמשיך נכון בדרך שלי.
אך לפי אילו סימנים אני אוכל לקבוע ולהיות בטוח שאני מתקדם בכיוון הרצוי, למרות שהמטרה נסתרת ממני? כי נניח שכשמשגרים טיל, אז כדי שהוא יפגע במטרה, מסלול הקלע של טיסתו מחושב לפי נוסחאות מאוד מורכבות, בכך שנסמכות על הרבה גורמים: עוצמת הרוח, סיבוב כדור הארץ, וכולי. אך בכל אופן, כל החוקים האלה ידועים לנו.
אך כשמדובר על המטרה הרוחנית, כשאני עולה לכל מדרגה, את כל הבדיקה עלינו לערוך בתחילת הדרך, כשעדיין איננו מבינים דבר, איננו רואים את הבורא, איננו מתארים לנו את הדרך עצמה. ומי יגלה לי, אם אני טועה או לא? לכן המקובלים אומרים שהנוסחה הנכונה להשׂגת המטרה הרוחנית היא: "ישראל, אורייתא, קוב"ה – חד הוא". ויחד עם זה, חשוב מאוד שכל שלושת המרכיבים יהיו כל הזמן שווים ביניהם, אף אחד מהם לא צריך לעלות בערכו על האחרים. הם כולם צריכים להיות יחד, נכללים באופן קבוע בנקודה אחת. ישראל זה כל אדם בעולם המשתוקק להגיע אל המטרה, ישר אל הבורא (ישראל זה ישר-אל). קוב"ה זו דרגת הבינה, והבינה זו תכונת ההשפעה, חפץ חסד.
ומה זאת התורה? – המאור המחזיר למוטב. במילים אחרות אני כל הזמן צריך להשתוקק לאיזה כוח מתקן שישפיע עליי, ויתקן אותי עד למצב שבו ישראל, התורה והקב"ה, יהפכו לאחד. הבורא הוא השורש שאליו אנחנו משתוקקים. והוא זו המטרה שלנו, תכונת השפעה מלאה ומוחלטת. כלומר, אם אני באופן מוחלט, בכל הרצונות שלי, מתקן את עצמי, אז התיקון שלי יקרא הקב"ה ("הקדוש ברוך הוא").
לכן, לפני שאני נוקט באיזה צעד: במחשבות וברצונות ובכוונות, אני צריך בכל רגע להחזיק בתוכי את שלושת המרכיבים בכזאת צורה, כדי שהם יהיו שווי ערך ויתנו לי את הרגשת הייחוד ביניהם. ואז אני אפסע בצורה נכונה אל המטרה.
