קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל העבודה שלנו היא עלייה במדרגות, כשכל מדרגה נחתכת לגמרי מהמדרגה הקודמת לה. סולם כזה נוצר בזמן ההתפשטות ממעלה למטה, כשהמלכות של העליון הופכת לכתר של התחתון. וכך גם מתבצע כל מעבר שלנו ממצב למצב, אפילו אם זאת עדיין לא עלייה במדרגות הרוחניות.
זהו היפוך אמיתי, והשינוי שעובר על החומר שלנו הוא עד כדי כך יסודי ושורשי, שאנחנו מפסיקים להבין את עצמנו בזמן המעבר ממצב אחד לאחר. כי כל המצבים האלה מורכבים משינוי המנה של האור שמעוררת את הרצון לקבל שלנו, ושניהם – האור והרצון – מולידים מדרגה חדשה, מצב חדש.
ואנחנו נמצאים בתוך המדרגה הזאת, ומהמצב הקודם לא נשאר לנו שום דבר חוץ מהרשימו שגרם למצב החדש הזה. וגם הוא נסתר. משמע שבמצב הרוחני החדש אין שום דבר מהמצב הקודם.
אנחנו מרגישים שכך זה קורה עוד אפילו לפני הכניסה לעולם הרוחני, ואנחנו צריכים להסכים עם כל המצבים שאנחנו עוברים, ללמוד מהם מהו באמת המעבר הרוחני, כשאנחנו פוסעים מעולם לעולם. כל מדרגה היא עולם בפני עצמו.
הבעיה היא, שבכל מדרגה פועלים שני מרכיבים: הרצון לקבל והרצון להשפיע, שהפוכים ומנוגדים זה לזה – הקווים ימין ושמאל, כל אחד עם הקליפה שלו. ואנחנו צריכים להפוך לקו האמצעי שמחבר את שניהם בתוכו, שולט עליהם ונמצא מעליהם.
ההתפשטות ממעלה למטה התבצעה כך: חכמה (מימין), לאחר מכן בינה (משמאל), ואחר כך דעת (למטה, באמצע). וכך נוצר מעין משולש שקודקודו העליון פונה כלפי מטה. ובזמן העלייה ממטה למעלה יש חכמה (מימין), לאחר מכן בינה (משמאל) ולאחר מכן כתר (למעלה באמצע), כי אנחנו רק רוצים לעלות. הוא בכל פעם יוצא כתוצאה מחכמה ובינה, חסדים וגבורות, יראה ואהבה, ותמיד מעליהם.
ולכן תמיד נוצרת בעיה, איך לשלב את שני הכתובים האלה, המכחישים זה את זה, עד שמגיע הכתוב השלישי ומכריע ביניהם. הכתוב השלישי מגיע מלמעלה, בצורת גילוי הבורא, לאחר שהאדם רואה שהוא לגמרי לא מסוגל להכריע בין שני הכתובים הללו.
לכן, גם ביראה וגם באהבה דרושה מסירות נפש. וביראה קשה יותר להשיג אותה מאשר באהבה. כי האהבה גם כך בולעת את הנשמה והם פועלים בכיוון אחד. אם אני אוהב מישהו, אני מסור לו בנפשי ומשתוקק להתחבר. כך זה נדמה לנו בעולם שלנו, כי אנחנו הרי אוהבים את מה שמוצא חן בעיני הרצון לקבל שלנו.
אבל בעולם הרוחני אני אוהב את מי ששנוא על האגואיזם שלי, כמו שנאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה". משמע שגם באהבה קשה לי להיות במסירות נפש. אבל בשנאה זה בכלל בלתי אפשרי.
לשנוא ולמסור את הנפש זה נקרא להשתמש בכלים דקבלה שלי על מנת להשפיע. אז איך אני יכול לאחד את כל האויבים שהכי שנואים עליי וששונאים אותי, ולהשפיע לכולם את הטוב ביותר שאני רק מסוגל לעשות לאנשים האהובים והקרובים אליי ביותר?
דבר כזה אפשר לעשות רק למען איזושהי מטרה נוספת שמצדיקה את כל השאר. אבל אם המטרה היא הפעולה עצמה, זה פשוט בלתי אפשרי. כלומר, מצפה לנו כאן עלייה מאוד קשה מעל לחשבון הפרטי.
ואנחנו מתקרבים אליה בהדרגה, אולי לא בדרך האור, שהיא הדרך הכי קצרה ויפה, אלא בדרך הרבה יותר ארוכה שכוללת גם ייסורים ונקראת "דרך ארץ". אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים למטרה, כי על כל פעולה שלנו פועל האור העליון ומכריע בין שני הצדדים היריבים.
לכן, על אף שיש למסור את הנפש גם ביראה וגם באהבה, הן מגיעות לסירוגין, עד שאנחנו עולים ומסוגלים לחבר את הכול יחד. ואז גם ביראה אתה יכול להיות במסירות נפש, כמו באהבה.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 26.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
קשת האש בין המדרגות
כתר-חכמה-בינה-ז"א-מלכות
במדבר אין למי לצעוק, רק לשמיים
