דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מניצוץ להצית להבה

מניצוץ להצית להבה

העבודה שלנו היא להגיע לרצון השלם. הרצון הראשון ניתן לאדם מלמעלה, מהבורא, כמו שנאמר: "אני ראשון". הניצוץ הזה, שנקרא "נקודה שבלב", צביטה, דחף למשהו עליון, משיכה. על ידי כאילו איזה אירוע מקרי האדם מקבל את הרצון הראשון שלו לרוחניות ומתחיל להתקדם.

ואחר כך, כל העבודה שלו היא לבקש להגדיל במקצת את הרצון הזה: ברבע, בשליש, עוד ועוד בכך שמוסיף להתקדמות. הוא מברר יותר ויותר במדויק מה זה נקרא התקדמות, עד שמבין שזו השתוקקות להשפעה, יציאה מתוך עצמו כלפי הזולת, ביטול עצמי, ויתור.

כך הוא כל פעם מבקש, בינתיים בצורה אגואיסטית לגמרי, מבלי שמבין מה מבקש. אחר כך הוא מתחיל להבין את זה יותר, אבל מסתיר מעצמו. עד שלבסוף מסכים ומוכן קצת לוותר, להרכין ראש ולהתחבר עם האחרים, לצאת מתוך עצמו החוצה ולהתחיל לחיות בתוכם.

הוא כבר מבין קצת יותר טוב מה זה אומר בקשה נכונה שצריכה לצאת מעומק הלב, כדי להתעלות מעל עצמו ולוותר על הכול, להידבק לעליון ולהימצא בתוכו כמו עובר במעי אימו. כך הוא מרגיש את עצמו בתוך הקבוצה, בתוך כל האנושות, בתוך הבורא. כי זהו תהליך קבוע: "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", עד שהאדם מכוון את עצמו בצורה נכונה ומשיג תפילה נכונה.

משמיים לא עונים על רבע, על חלק מהתפילה, רק על תפילה שלמה. אבל כל פעם עוזרים לאדם להתקדם לתפילה השלמה הזאת, וכאשר הוא באמת ישיג את הבקשה השלמה, הצעקה, אז נפתח לו. וזה נקרא "אני אחרון!", הכול מתחיל ונגמר בבורא. בסופו של דבר, על ידי פעולות רבות האדם מגיע לעניית התפילה.

מתוך ההכנה לשיעור, 12.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הגבולות של השילוב האגואיסטי
אל תפנה את גבך אל האור
לרשעים אמת משלהם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest