מנוע נצחי בדרך אל האין סוף

מה ההבדל בין עולם אין סוף והעולם שלנו?

בעולם אין סוף הכול קיים במרחב אחיד וסגור, היכן שכולנו יחד, הכול משותף, הכול שייך לכולם ולכל אחד ואין הבדל ביני לבין אחרים, בין מה ששייך לי ומה ששייך לאחרים. הכול מתקיים ללא שום גבולות. בעולם שלנו, לעומת זאת, הכול הפוך! הכול בוודאי מחולק, והאדם כל הזמן עומד על המשמר של הגבולות שלו, אם ירצה בכך או אם לאו.

הוא חייב לפרוץ את הגבולות האלה, בכדי להתקרב אפילו במקצת אל האחר, ואחר כך שוב נינעל בתוך עצמו, כאילו הטבע שלו מושך אותו חזרה. ושוב הוא רוצה להתקרב אל האחרים, ושוב מתכנס בתוך עצמו. לכן, כל עוד לא השגנו את האין סוף, ישנו עיקרון מאוד חשוב של עבודתנו הרוחנית.

על אותו העיקרון מבוססת עבודתו של מעגל חשמלי תנודתי (קונטור תנודתי), שמורכב מקבל ומסליל, המחוברים לרשת חשמלית. אם אנחנו מזרימים אנרגיה לקונטור הזה, תחילה היא עוברת דרך הקבל, אחר כך דרך סליל, ושוב נכנסת לקבל, ושוב לסליל. באופן כזה היא יכולה להסתובב ביניהם.

 

העיקרון הזה אינו עובד רק במעגלים חשמליים. כי הרי מה שמיושׂם במנגנון אחד של הטבע, עובד גם כן בכל הטבע ובכל חלקיו השונים רק בצורה שונה, וזה תלוי בסוג המערכות: פיסיקליות, ביולוגיות, חברתיות, יחסים בין האדם והחברה.

לכן היחסים ביני לבין הקבוצה צריכים להיבנות גם כן על העיקרון הזה: ההתפעלות  וחשיבות המטרה שנוצרת בתוכי, אני מעביר אותה לקבוצה, וכאשר אני מתרוקן אני מקבל מהקבוצה את אותה ההתפעלות שהשקעתי בה, ויחד עם זה, זה מוכפל בעוצמת הקבוצה. וכך אנחנו עובדים לחילופין במעגל סגור.

מתוך שיעור מס' 9 מ"כנס הזוהר העולמי" 2010, ניו-יורק, 09.05.2010