מן המקורות 29.03.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור: כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר מא

נושא: אברהם אבינו השיג את העולם הרוחני, והפיץ את השגותיו, דהיינו את חכמת הקבלה ברבים (01:00 עד 04:00)

"אבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם… הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ… וְלַחְשֹׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהָיָה תָּמֵהַּ: הֵיאַךְ אִפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַגַּלְגַּל הַזֶּה נוֹהֵג תָּמִיד, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג; וּמִי יְסַבַּב אוֹתוֹ, לְפִי שְׁאֵי אִפְשָׁר שֶׁיְּסַבַּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר, אֵלָא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַטִּפְּשִׁים… וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין, עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק, מִדַּעְתּוֹ הַנְּכוֹנָה; וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד, וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל, וְהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ"

(רמבם, ספר משנה תורה – הלכות עבודה זרה)

"בן אַרְבָּעִים שָׁנָה, הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ… וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעָם, וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֶא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה… עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהֶם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם. וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִיקָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְחִבַּר בּוֹ סְפָרִים… וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקוֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְנֶעֱשָׂת בָּעוֹלָם אֻמָּה שְׁהִיא יוֹדַעַת אֶת ה' "

(רמבם, ספר משנה תורה – הלכות עבודה זרה)

נושא: עיקר החפץ של התורה והדת (05:00)

"יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו… אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה. ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות חוכמת הקבלה")

נושא: לאחר שמשיגים את השורשים הרוחניים בעולם העליון, אפשר להבין את הענפים המיוחסים אליהם בעולם הזה, כי העולם הזה הוא עולם התוצאות, והעולם הרוחני הוא עולם הסיבות (09:00)

"מהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים כמות שהם ברוחניותם למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. ואחר שמשיג היטב את השרשים העליונים מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים המוחשים שבעוה"ז, ולידע איך כל ענף מתיחס אל שרשו בעולם העליון, בכל סדריו בכמות ואיכות"

(כתבי בעל הסולם, מאמר"מהותה של חוכמת הקבלה", ע"מ 19)

חלק א – זוהר לעם, פרשת בא, אות קיט

נושא: לאחר שהאדם השקיע את כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו, אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הבורא שומע תפילתו (39:00)

"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'… ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה"

(כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת נז)

"לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" – לישראל, ולפרעה – את פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו רואים שום ברכה בעבודתם. ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה. וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת פרעה. ואז באו לידי החלטה גמורה ומוחלטת, שהעבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה.
אבל ראו, שאין כח בידי עצמם לצאת משליטת פרעה. לכן כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי פחדו, שלא ישארו שם בגלות לעולמים. אז "ותעל שועתם אל ה'", וזכו לצאת מגלות מצרים"

(כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר פו "ויבן ערי מסכנות")

נושא: לאחר שהאדם בחר בסביבה שעל ידה יכול להתפתח רוחנית, עליו להתבטל כלפיה, כדי לקבל ממנה כוחות להתקדמות שאין לו מבחינת עצמו (75:00)

"רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר את הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר"

(כתבי בעל הסולם, מאמר החרות)

"הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה – שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש.
לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש"

(כתבי בעל הסולם, מאמר החרות)

נושא: הכל תלוי בערכים שמקבלים מהחברה (27:30)

"אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים"

(כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר צט "רשע או צדיק לא קאמר")
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OXoTk

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest