קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו
חלק א – זוהר, ויקרא, אות רמח
נושא: להתחקות אחר הבורא (01:15)
בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כוח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כוח החידוש וההתפתחות שלנו, אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותנו.
(בעל הסולם, סוד העיבור – לידה)
הנה אאמו"ר זצ"ל אמר "תלמיד חכם"… היינו שלומד מהחכם, אז הוא נקרא "תלמיד". ו"חכם" נקרא הקב"ה, שמידתו היא רק להשפיע. ומי שלומד ממנו את מידת השפעה, הוא נקרא "תלמיד חכם".
(רב"ש, שלבי הסולם, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם)
נושא: לשמוח בקלקולים המתגלים (11:10)
אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים – היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם… שבהתגלות רשעים קבורים, אע"פ שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב.
נושא: כל השינויים הם ברצון, ולא באור (20:20)
אין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.
(בעל הסולם, שמעתי, ס"ו, עניין מתן תורה)
איך מבחינים חכמי הקבלה באורות, אשר כל החכמה מלאה מהבחנותיהם?
אכן אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכוח, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו.
בעל הסולם, שכל הפועל
בערך עצמם, נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט, ואין שינוי באלוקות, שהוא סוד: אני הוי"ה לא שניתי. ובאלוקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר, אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו, כי הזה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו.
(בעל הסולם, שמעתי, ג', עניין ההשגה הרוחנית)
חלק ג – כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות ה
נושא: לזכך את הגוף, פירושו, לתקן את הרצון לקבל שיהיה רצון להשפיע (13:00 בערך)
אמרו ז"ל: לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקותו ית'.
נושא: שתי דרכים לגילוי השלמות – דרך תורה או דרך ייסורים (39:20)
ודע, אשר ב' כוחות משמשים ודוחפים אותנו לעלות ולטפס על שלבי הסולם האמור, עד שנגיע לראשו שבשמיים, שהיא הנקודה התכליתית של השוואת צורתנו ליוצר ית'. וההפרש בין ב' הכוחות הללו הוא, שהאחד דוחף אותנו מאחורינו, והוא שגדרנו אותו בשם "דרך ייסורים" או "דרך ארץ"… וכוח השני דוחף אותנו "מדעתנו", דהיינו מכוח בחירתנו בעצמנו. וכוח הזה מושך אותנו מלפנינו. והוא שגדרנו אותו בשם "דרך התורה והמצוות".
כי ע"י עסק המצוות והעבודה לעשות נ"ר ליוצרנו, נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה אותו החוש של הכרת הרע, כמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות י"ג עש"ה). ואנו מרוויחים בשניים:
א. שאין אנו צריכים לחכות לנסיונות החיים, שידחפו אותנו מאחורינו. שכל שיעור הדחיפה שבהם נמדד רק במידת המכאובים והחורבנות. ואדרבה, מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיווי להכיר את שפלות הניצוצים הללו של אהבה עצמית, בהיותם מפריעים לנו על דרכנו, לקבל את טעם העידון הזה של השפעה להשי"ת.
באופן, אשר החוש ההדרגתי של הכרת הרע הולך ומתפתח בנו מתוך העתות של עונג ושלווה רבה, דהיינו ע"י קבלת הטוב בעתות העבודה להשי"ת, מתוך הרגשתנו את הנועם והעידון, שמגיע לנו אז מפאת השתוות הצורה ליוצרה.
ב. שאנו מרוויחים זמן. כי הוא פועל "לדעתנו" ויש בידינו להרבות בעסק ולמהר בזמן כפי חפצנו אנו.
נושא: אין האדם יכול לשנות טבע בריאתו אלא רק ע"י המאור שבתורה (42:50)
איך אפשר לאדם, שיבוא להשוואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה שכל הווייתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו?. .. אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאוד. ואין בכוחו של אדם לשנות טבע בריאתו, שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע.
אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.
בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר
התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כוח ללכת נגד הטבע. כי עניין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.
היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל'): בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. שדווקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה.
(רב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד)
נושא: חשיבות הפצת חכמת הקבלה בימינו, כאמצעי היחיד לתיקון האדם
ובזה תבין מה שכתוב בזוהר "דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא", וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה.
להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה. וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה.
חלק ד – כתבי רב"ש, כרך א, מאמר איש את רעהו יעזורו
נושא: בירור מר ומתוק, אמת ושקר (13:30)
יש בירור מר ומתוק, ויש בירור אמת ושקר. הבירור של אמת ושקר, הוא במוחא, והבירור של מר ומתוק הוא בליבא. לכן צריכים לתת תשומת לב בעבודה שבלב, שיהיה בבחינת השפעה, ולא בבחינת קבלה. ומצד הטבע, מתוק להאדם רק קבלה, ומר הוא השפעה, והעבודה להפוך את הקבלה להשפעה וזהו נקרא עבודה שבלב. ובמוחא, הוא העבודה של אמת ושקר, ולזה צריכים לעבוד בבחינת אמונה, זאת אומרת שיאמין באמונת חכמים, כי העובד אינו יכול לברר לעצמו את הענין של אמת ושקר.
(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קמח)
נושא: כל אחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם, בדאגה פנימית (22:56)
כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות.
וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה.
נושא: הגם שכל אדם הוא אחד, אבל אם כל אחד נכלל מהכוחות של השני, ע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה (30:45)
העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל החלקים הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת.
ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'.
בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב) כותב שם וזה לשונו: "אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם,
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".
(כתבי רב"ש, כרך א', מאמר בענין חשיבות החברים)
