מן המקורות 24.12.09

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר, פרשת וישלח

נושא: העולמות, ויחד איתם הנשמות, נצטמצמו מדרגה אחר מדרגה עד לעולם הגשמי הזה, עד שנהפכה הנשמה מרצון להשפיע – לרצון לקבל, שאז נפרד האדם מהבורא לחלוטין (23:30)

"מתחילה נצטמצמו ונשתלשלו(העולמות) מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם עד לעולם החומרי שלנו בכדי להביא את הנשמה בהגוף של עוה"ז, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחית הארץ, כמ"ש "עייר פרא אדם יולד", שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום, שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו ית', שאין התרחקות יותר מזה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה ל"פתיחה לחוכמת הקבלה")

נושא: אנחנו נמצאים בעולם א"ס (אין סוף) רק שאיננו מרגישים זאת. כל מה שחסר לנו זה רק לשחזר את ההרגשה והידיעה על כך, בהכרתנו (30:00)

"באמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמ"ש "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובדו הזוכה לקאנטאקט עמו אינו ניתוסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו אשר באמת עתה נתעשר. ועכ"ז אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר"

(כתבי בעל הסולם, מתוך כתבי הדור האחרון)

"הכל ערוך מכל מראש, וכל נשמה ונשמה כבר נמצאת בכל אורה וטובה ונצחיותה. רק עבור "נהמא דכיסופא(לחם בזיון)" יצאה הנשמה בסוד הצמצומים, עד שמתלבשת בגוף העכור, ורק בסגולתו היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום. ושכרה בידה מכל המהלך הנורא שעשתה, שכללות השכר הוא הדבקות האמיתי. כלומר, שהתפטרה מנהמא דכיסופא. כי כלי קבלתה נהפך לכלי השפעה, ושווה צורתה ליוצרה"

(כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת כה)

נושא: מטרת לימוד חכמת הקבלה היא להגיע להרגיש, את כל מה שלומדים. להבדיל מהדוגמה שנותן בעל הסולם על "חכמי ירושלים", שידעו מה שכתוב אך לא הרגישו בדבר (66:30)

"למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם… ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות קנה)

"עד שפגשתי(אומר בעל הסולם) את המפורסמים שבהם. המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר. והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא. ושם להם כקדושים שהיו בארץ. ושאלתים, אם למדו אצל רב, שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים. וענו לי: "חס מלהזכיר! אין כאן שום פנימיות, זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי ח"ו!" ושאלתים: "אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים?" וענו לי: "ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים". ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו. וענו לי: "ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום. וכל מה שידע, מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל, וכן הגיעו אצלינו".
וצחקתי מאד עליהם: "שא"כ איך נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת?" וענו לי: "אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל. והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך". וכאן שפכתי חמתי עליהם, כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פי חכם", ע"מ 270)

חלק ג – כתבי בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר

נושא: ההבדל בין תורת המוסר לחכמת הקבלה (10:30)

"רבים טועים ומשוים את תורתנו הקדושה לתורת המוסר. אולם זה הגיע להם משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם. וקורא אני עליהם את המקרא "טעמו וראו כי טוב ה'". והן אמת ששניהם: האתיקה והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא לרומם את האדם מזוהמת האהבה העצמית הצרה ולהביאו אל מרומי הפסגה של אהבת זולתו. אולם עם כל זה רחוקים הם אחד מהשני, כרחוק מחשבת הבורא יתברך ממחשבת הבריות. כי הדת(ע"פ בעל הסולם הכוונה לדת "ההשפעה לזולתו בצורה של "ואהבת לרעך כמוך"") נמשכת ממחשבותיו של הבורא יתברך. ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם ומנסיונות החיים שלהם. וע"כ ניכר ובולט ההבדל שביניהם, הן בכל הנקודות שבבחינות השמושיות והן במטרה הסופית"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה")

נושא: המקובלים לא משתמשים בשמות וכינויים בחוכמת הקבלה, אלא אם השיגו אותם באופן ריאלי וממשי על עצמם, בהרגשה וידיעה ברורה (20:00 בערך)

"אין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהם. וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה". וצריך שתדע, שמלת "השגה" פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון "כי תשיג ידך". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", "השכלה" וכדומה"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהותה של חוכמת הקבלה", ע"מ 16)

נושא: על האדם לצרף לעצמו את כל החלקים שנעתקו מנשמתו, לגוף אחד (47:00 בערך)

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק"

(כתבי בעל הסולם, אגרת ד', ע"מ 682)
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bH7Ix

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest