מן המקורות 08.02.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר לעם, פרשת מצורע, אות טז

נושא: כל ההתקדמות של האדם נמדדת דווקא מתוך גילוי הקלקולים המתגלים בו, במהלך דרכו הרוחנית. לכן יש לו על מה לשמוח, כי יש לו מה לתקן (05:50)

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים… אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים – היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם… שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב"

(כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת ה, ע"מ 685)

נושא: "לעולם יראה אדם את עצמו, כאלו חציו חייב וחציו זכאי" (20:10)

"צריכים להבין היטב דברי חז"ל, במ"ש (קידושין דף מ' ע"ב): "לעולם יראה אדם את עצמו, כאלו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד וגו'".
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות קי)

נושא: בזמן תקופת הגלות, חוכמת הקבלה נגנזה והמקובלים אסרו לעסוק בה. אך מאחר ונסתיימה תקופה זו, לא רק שמותר לעסוק בחוכמת הקבלה, אלא חובה לעסוק בה ולהפיצה לכל האנושות, כי בכך מקצרים את זמן התיקון (26:00)

"מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן (1490). ומשם ואילך יקרא דור אחרון, והותרה הגזירה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש (1540) … מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים… (שרק) בזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר (ולכן) אין ראוי להתרשל"

(אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, עמ' פ"א(נמצא גם בספר לראות טוב))

נושא: תפקיד ב' המלאכים המלוין את האדם ב – "ערב שבת" (66:30)

"ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא "ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא.
וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. אז אומר האדם "בואכם לשלום". וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, היינו שכבר הכניס את כל השמאל לקדושה, אז אין כבר למלאך הרע מה לעשות, כיון שהאדם כבר התגבר על הקושיים שהרע הביא, ואז המלאך הרע הוא פועל בטל, אז האדם אומר לו "צאתכם לשלום".

(כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קז "ענין ב' המלאכים")

חלק ב – כתבי בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קנ

נושא: מטרת הלימוד בחוכמת הקבלה היא להגיע לידי הרגשה, את כל מה שלומדים. להבדיל מהדוגמה שנותן בעל הסולם על "חכמי ירושלים", שידעו מה שכתוב אך לא הרגישו אף מילה (23:00)

"עד שפגשתי(אומר בעל הסולם) את המפורסמים שבהם. המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר. והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא. ושם להם כקדושים שהיו בארץ. ושאלתים, אם למדו אצל רב, שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים. וענו לי: "חס מלהזכיר! אין כאן שום פנימיות, זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי ח"ו!" ושאלתים: "אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים?" וענו לי: "ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים". ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו. וענו לי: "ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום. וכל מה שידע, מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל, וכן הגיעו אצלינו".
וצחקתי מאד עליהם: "שא"כ איך נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת?" וענו לי: "אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל. והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך". וכאן שפכתי חמתי עליהם, כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פי חכם", ע"מ 270)

חלק ג – כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות כט

נושא: על מה סובבת חכמת הקבלה (14:30)

"כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה? ומה הוא רוצה בהם? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר לעולם? "

(הרב משה חיים לוצאטו, הרמח"ל – דעת תבונות עמ' 21)

נושא: בבירור כלפי הבורא יכול האדם לרמות את עצמו, לעומת זאת בבירור כלפי הקבוצה, הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו, ולכן הוא שמור מטעויות (27:40)

"אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחברו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצת, משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' היא קבועה ומסויימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל, וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. משא"כ חלק המצוות שבין אדם לחברו הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, וע"כ סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מתן תורה")

"יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל"

(כתבי רב"ש, כרך א, מאמר "בא אל פרעה-ב")
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lfpm9

3 comments

  1. ואלרי מנהריה

     אם משוויאים את רשימות הנשמה לרשימות ה-DNA  ,ניתן לראות ולהרגיש את הדימוי שביניהם. אך מטרה של הבנת הDNA- ,בניגוד למטרה של הבנת הרשימות הנשמה, מרמזת שלא לעורר אותם לצורך שמירת בריאותינו. כאשר רשימות הנשמה נועדים לגילוי בכדי ללמוד על בריאותינו הרוחנית.למה הדימוי הזה,בניגוד לשאר הדימויים, הפוך?

  2. ואלרי מנהריה

      האם שורשם של מילות ההסברים בשיעורי לילה הם שורשם של הבנתם ומשמעותם ביום יום? ( למי שעדיין לא שולט בשפת הקבלה ) סוג של עיבוד רגשי ולא שכלי…

  3. ואלרי מנהריה

     מי קובע עט שעת ה"שבירה": הבורא, הרשימות או אדם "מבשל" אותה לעצמו? 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest